לע"נ שלמה וישי קרויזר ז"ל
  www.coanim.022.co.il
המרכז ללימודי המקדש
יום ה', כו’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  מבנה המקדש  |  כלי המקדש  |  כהנים ולויים  |  קורבנות  |  סדר היום  |  טהרה  |  הר הבית  |  פסקי ה"חפץ חיים"  |  שיעורי המקדש  |  שיעורים ברמב"ם  |  לוח המקדש  |  משחקי המקדש לילדים  |  כללי הקורבנות  

א. סוגי הקורבנות: יש שמונה סוגי קורבנות מהבהמה - עולה, חטאת, אשם, שלמים, תודה, בכור, מעשר ופסח. ב. קורבן עולה - קורבן עולה אינו נאכל אלא נשרף כולו על גבי המזבח. עור הקורבן ניתן לכוהנים. ג. קורבן חטאת - את האימורים מקטירים על המזבח. את בשר הקורבן אוכלים הכוהנים בעזרה. עור הקורבן ניתן לכוהנים. ד. קורבן חטאת פנימית - את האימורים מקטירים על המזבח. את הבשר והעור שורפים מחוץ לירושלים. ה. קורבן אשם - את האימורים מקטירים על המזבח. את בשר הקורבן אוכלים הכוהנים בעזרה. עור הקורבן ניתן לכוהנים. ו. קורבנות שלמים, מעשר ופסח - את האימורים מקטירים על המזבח. את בשר הקורבן יכול לאכול כל אדם בירושלים. עור הקורבן ניתן לבעלים. ז. קורבן בכור - את האימורים מקטירים על גבי המזבח. את בשר הקורבן אוכלים רק הכוהנים ובני ביתם. עור הקורבן ניתן לכוהנים. ח. קורבנות העוף - את עולת העוף מקטירים על גבי המזבח. את חטאת העוף אוכלים הכוהנים בעזרה. ט. קורבנות מהצומח: מנחה - יש מנחה מחיטים ויש מנחה משעורים. נסכים - שמן, יין. קטורת - אחד עשר סממנים. י. שותפים בקורבן - קורבנות בהמה או עוף הבאים בנדר או בנדבה יכולים להיות מובאים גם על ידי כמה שותפים. קורבנות מנחה אי אפשר להביא בשותפות. יא. סיבות להבאת הקורבן - קורבנות: עולה, שלמים, ותודה יכולים לבא גם בנדר או בנדבה. קורבנות: חטאת, אשם, בכור, מעשר, ופסח, מביאים רק בחובה. יב. בעלי החיים הכשרים להקרבה - בקר: עגל, פר. צאן: כבש, עז. עוף: תור, בן יונה. יג. גיל הקורבן - עגל: בשנתו הראשונה. פר: בשנתו השניה והשלישית. כבש: בשנתו הראשונה. איל: מגיל שנה ושלושים יום. עז: בשנתו הראשונה. שעיר: בשנתו השניה. יד. קורבנות זכרים - יש שמונה קורבנות שהם זכרים: עולה, אשם, פסח, בכור, חטאת נשיא, חטאת כהן משיח, פר כוהן גדול ביום כיפור, כל קורבנות הציבור. טו. קורבן נקבה - רק קורבן יחיד בא נקבה. טז. קורבנות זכרים או נקבות - קורבנות הבאים זכרים או נקבות: שלמים, תודה, מעשר, קורבנות העוף. יז. גיל קורבן העוף - בני יונה: מהרגע שאם תעקר נוצה יצא דם, עד שיתחיל שיער צהוב סביב הצוואר. תורים: מהזמן שמחילות הכנפיים להאדים. יח. קורבן חטאת חיצונית - דם הקורבן נזרק על המזבח החיצוני, את בשר הקורבן אוכלים הכוהנים. יט. קורבן חטאת פנימית - דם הקורבן נזרק בהיכל כנגד הפרוכת ועל המזבח הפנימי. יש קורבנות שדמם נזרק גם בקודש הקודשים. בשר הקורבן נשרף מחוץ לירושלים. כ. קורבן חטאת בעבירת כריתות - העובר עבירה בשוגג, שאם נעשתה במזיד עונשה כרת, מביא קורבן חטאת, כבשה או שעירת עיזים. כא. חטאת נשיא - מלך שחטא בשוגג בעבירה, שאם נעשתה במזיד עונשה כרת, מביא קורבן חטאת, שעיר עיזים. כב. חטאת עבודה זרה - העובד עבודה זרה בשוגג, בעבודה שהעובר עליה במזיד חייב כרת, מביא קורבן חטאת - שעירת עיזים. כג. טומאת מקדש וקודשיו: קורבן עולה ויורד - הנכנס בשוגג למקדש בטומאה, או שאכל בשוגג קורבן בטומאה, מביא קורבן חטאת, כבשה או שעירת עיזים. עני - מביא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. עני ביותר - מביא סולת בלי שמן ולבונה. כד. שבועת ביטוי - קורבן עולה ויורד - מי שנשבע בשוגג על דבר שנעשה והתברר שלא נעשה, או שנשבע שיעשה איזה דבר ובשוגג לא עשה, מביא קורבן חטאת, כבשה או שעירת עיזים. עני - מביא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. עני ביותר - מביא סולת בלי שמן ולבונה. כה. שבועת העדות - קורבן עולה ויורד - המשביע את חברו שיעיד עבורו עדות ממון, ונשבע חברו בשקר שאינו יודע לו עדות, בשוגג או במזיד, מביא קורבן חטאת כבשה או שעירת עיזים. עני - מביא שני תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. עני ביותר - מביא סולת ללא שמן ולבונה. כו. חטאת מצורע - ביום השמיני לטהרתו מביא המצורע: קורבן חטאת - כבשה, קורבן אשם - כבש, קורבן עולה - כבש. מצורע עני מביא: שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, וכבש לאשם. כז. קורבן זב וזבה - זב או זבה שסיימו ספירת שבעה נקיים לטהרתם, מביאים ביום השמיני שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. כח. קורבן יולדת - אחרי ארבעים יום ללידת זכר, או שמונים יום ללידת נקבה, מביאה היולדת: קורבן חטאת - תור או בן יונה. קורבן עולה - כבש. יולדת עניה: תור או בן יונה לעולה. כט. קורבן נזיר טהור - נזיר שסיים נזירותו מביא: קורבן חטאת - כבשה, קורבן עולה - כבש, קורבן שלמים - איל. ל. קורבן נזיר טמא - נזיר שנטמא למת ביום השמיני לטהרתו מביא: שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, קורבן אשם - כבש. לא. חטאת ציבור - במועדים, בראש חודש, פסח, סוכות, שמיני עצרת, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, מקריבים קורבן חטאת - שעיר עיזים. לב. קורבן חטאת עם שתי הלחם - בחג השבועות מביאים עם שתי הלחם שעיר עיזים לחטאת. לג. פר כוהן משיח - כוהן גדול שנמשח בשמן המשחה, ועבר בשוגג על פי הוראתו עבירה שבמזיד עונשה כרת - מביא חטאת פנימית - פר. לד. פר העלם דבר של ציבור - סנהדרין שהורו בשוגג לציבור להתיר עבירה שזדונה כרת, ועשו הציבור על פיהם, כל שבט צריך להביא קורבן חטאת פנימית - פר. לה. שעיר עבודה זרה - סנהדרין שהורו בשוגג להתיר עבודה זרה בעבודה שחייבים על זדונה כרת, ועשו הציבור על פיהם, כל שבט חייב להביא קורבן חטאת - שעיר עיזים. לו. שעיר יום כיפור - ביום כיפור מביאים שני שעירי עיזים לקורבן חטאת, האחד קרב והשני נשלח לעזאזל. לז. פר כוהן גדול ביום כיפור - ביום כיפור כוהן גדול מביא קורבן חטאת משלו, לכפר עליו, על אשתו, ועל הכוהנים. הקורבן - פר. לח. אשם מעילות - אדם שמעל בשוגג בקודשי ה', חייב להביא קורבן אשם. הקורבן - איל זכר. לט. אשם גזילות - אדם שגזל או גנב או שמר על חפץ או שמצא אבידה או שלווה או שלא שילם שכר עבודה, ונשבע לשקר שאינו מחזיק בידו ממון חברו, בין בשוגג בין במזיד, כשיודה יביא קורבן אשם - איל זכר. מ. אשם מצורע - המצורע מביא ביום השמיני לטהרתו קורבן אשם - כבש, בנוסף לקורבנות חטאת ועולה. מא. אשם נזיר שנטמא - נזיר שנטמא למת ונטהר, ביום השמיני לטהרתו מביא קורבן אשם - כבש, בנוסף לקורבנות חטאת ועולה. מב. אשם תלוי - מי שיש לו ספק אם עבר איסור שבמזיד עונשו כרת, מביא קורבן אשם - איל זכר. מג. אשם שפחה חרופה - אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין, המאורסת לעבד עברי, ובא עליה איש אחר, בשוגג או במזיד, מביא קורבן אשם - איל זכר. מד. קורבן עולה - נדר או נדבה - מביא מי שנדר או נדב להביא קורבן עולה, וכן מי שביטל מצוות עשה, או עבר על לאו שניתק לעשה. מביא קורבן כפי נדרו, בקר או צאן, זכרים, או תור או בן יונה. מה. עולת ראייה - בכל אחד משלושת הרגלים, כל זכר חייב להראות בעזרה ולהביא קורבן עולה. מביאים קורבן זכר מהבקר או מהצאן, ולדעת הרמב"ם גם מהעוף. מו. קורבן יולדת - לאחר ארבעים יום מלידת זכר זכר, או לאחר שמונים יום מלידת נקבה, מביאה קורבן עולה - כבש. יולדת עניה מביאה תור או בן יונה. וכן מביאה היולדת קורבן חטאת - תור או בן יונה - גם אם היא עשירה. מז. קורבן עולת נזיר טהור - נזיר טהוא שהשלים את ימי נזירותו, מביא קורבן עולה - כבש. וכן מביא קורבנות חטאת ושלמים. מח. קורבן עולת נזיר טמא - נזיר שנטמא למת בתוך ימי נזירותו, לאחר טהרתו מביא קורבן אשם וקורבן חטאת. מט. קורבן עולת מצורע - מצורע לאחר טהרתו מביא קורבן עולה - כבש, אם הוא עני מביא תור או בן יונה. וכן מביא קורבן אשם וקורבן חטאת. נ. קורבן עולת הגר - לאחר הגיור מביא הגר קורבן עולה - מהבקר, או מהצאן, או שני תורים, או שני בני יונה. נא. קורבן עולת התמיד - בכל יום מביאים הציבור קורבן עולה, בבוקר ובין הערביים, הקורבן - כבש. נב. קורבן עולת מוסף בשבת - בכל שבת מקריבים קורבן ציבור - שני כבשים לעולה. נג. קורבן עולת מוסף בראש חודש, בפסח ובשבועות - בכל ראש חודש, בפסח ושבועות, מביאים הציבור קורבן עולה - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים. נד. קורבן עולת מוסף בחג הסוכות - ביום הראשון של סוכות מקריבים הציבור: שלושה עשר פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים לעולה. מהיום השני ועד היום השביעי של סוכות, בכל יום פוחת באחד מספר הפרים. נה. קורבן עולת מוסף בראש השנה - בראש השנה הציבור מביא: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים לעולה. נו. קורבן עולת מוסף ביום כיפור - הציבור מביא: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים לעולה. נז. קורבן עולת מוסף שמיני עצרת - הציבור מביא: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים לעולה. נח. עולת ציבור עם מנחת העומר - לאחר הקרבת מנחת העומר בט"ז בניסן, מקריבים כבש לעולה. נט. עולת ציבור עם מנחת שתי הלחם - לאחר הקרבת שתי הלחם בחג השבועות מקריבים הציבור: שבעה כבשים, שני אילים ופר אחד לעולה. ס. פר עבודה זרה בציבור - סנהדרין שהורו בשגגה להתיר לעבוד עבודה זרה, ועשו רוב ישראל כהוראתם, כל שבט מביא פר לעולה. סא. עולת כוהן גדול ביום כיפור - הכוהן הגדול מביא ביום כיפור איל לעולה. סב. עולת קייץ המזבח - כשהמזבח פנוי מקורבנות יחיד וציבור מקריבים עליו קורבן עולה. סג. שלמי נדבה - אדם שנדר או נדב להביא שלמים מביא כפי נדרו, בקר או צאן, זכר או נקבה. סד. שלמי תודה - הקורבן בא בנדר או בנדבה, וכן כשאירע לאדם נס ראוי לו להביא קורבן זה. מביאים את הקורבן כפי נדרו של המקריב, מהבקר או הצאן, זכרים או נקבות. סה. שלמי נזיר - נזיר שהשלים את נזירותו מביא קורבן שלמים בנוסף לחטאת והעולה. הקורבן הוא איל זכר. סו. שלמי חגיגה - בכל אחד משלושת הרגלים כל זכר חייב להביא קורבן שלמים למקדש. מביאים את הקורבן מהבקר או הצאן, זכר או נקבה. סז. שלמי שמחה - בכל אחד משלושת הרגלים חייב כל אדם מישראל להביא קורבן שלמים כדי לשמוח באכילת בשר. מביאים את הקורבן מהבקר או מהצאן, זכר או נקבה. סח. חגיגת ארבעה עשר - כשמקריבים את קורבן הפסח ויש הרבה מנויים על הקורבן, מביאים שלמי חגיגה כדי שבשר קורבן הפסח יאכל על השובע. מביאים את הקורבן מהבקר או מהצאן, זכר או נקבה. סט. שלמי ביכורים - כשמביאים ביכורים מביאים עמהם קורבן שלמים. מביאים את הקורבן מהבקר או מהצאן, זכר או נקבה. ע. שלמי טעות מעשר - אדם שהפריש מעשר בהמה, ובשעה שספר, טעה וקרא לאחד עשר עשירי, האחד עשר מקודש בקדושת שלמים. עא. מותר הפסח - קורבן שהופרש לשם פסח ועבר זמנו, מקריבים אותו לבעליו בתור קורבן שלמים. עב. בכור - כל אדם מישראל שנולד לו ולד ראשון זכר מבהמתו הטהורה, חייב לתת אותו מתנה לכוהן, והכוהן מקריבו. עג. מעשר - כל אדם מישראל שיש לו עשר בהמות שנולדו לו באותה שנה מא' תשרי עד כט' באלול, סופר אותן והעשירית מפרישה לקורבן. הקורבן בא: מבקר או מצאן זכר או נקבה. עד. פסח - ביום יד' בניסן אחרי חצות מביא כל אדם מישראל קורבן פסח. מביאים כבש או עז - זכר. עה. קורבנות קודשי קודשים - קודשי קודשים: עולה, חטאת, אשם, הכבשים הבאים עם שתי הלחם בחג השבועות, מנחות. עו. קורבנות קודשים קלים - קודשים קלים: שלמים, שלמי נזיר, תודה, בכור, מעשר, פסח. עז. דיני קודשי קודשים - א) נשחטים ומקבלים את דמם בצפון העזרה. ב) מקום אכילתם בעזרה. ג) נאכלים רק לכוהנים זכרים. ד) הנהנה מהם בחייהם מעל וחייב קורבן מעילה. עח. דיני קודשים קלים - א) נשחטים בכל מקום בעזרה. ב) הקורבן נאכל בירושלים. ג) כל אדם יכול לאכול את הקורבן. ד) הנהנה מהם בחייהם או לאחר שחיטה אין בהם דיני מעילה. עט. גיל הקורבן - כל קורבנות הבהמה כשרים להקרבה מהיום השמיני ללידתם, קורבן שהוקרב לפני היום השמיני פסול. פ. אותו ואת בנו - אסור לשחוט בבבהמה את האם ואת הבן ביום אחד, בין בקודשים ובין בחולין. לדעת הרמב"ם אסור לשחוט גם את האב והבן. פא. יום שלושים - לכתחילה מקריבים את הקורבנות מהיום השלושים ללידתם, חוץ מבכור, מעשר ופסח שאפשר להקריבם לכתחילה מהיום השמיני ללידתם. פב. שעת הלידה בקורבנות - גיל הקורבן נקבע לפי השעה שנולד, ולכן כבש הכשר רק בשנתו הראשונה, אם עברו שנים עשר חודשים מעת לעת משעת לידתו, הרי הוא נחשב בשנתו השניה. פג. זמן כשרות העוף - התורים כשרים להקרבה כשיהיו נוצות גופם גדולים ומצהיבים כזהב. בני יונה כשרים משעה שנולדו. פד. קורבן בעל מום - בהמה שיש בה מום קבוע או מום עובר, אסורה בהקרבה. המומים פוסלים, בין שנעשו בידי אדם ובין בידי שמים. פה. טריפה - בהמה שיש בה אחת מהטריפות האוסרות אותה באכילה, אסורה להקרבה על המזבח. פז. סיבת הבאת המנחות - בנדר או נדבה מביאים מנחת: סולת, מחבת, מרחשת, מאפה תנור רקיקים, מאפה תנור חלות. שאר המנחות באות בחובה. פח. ממה עשויה המנחה - כל המנחות עשויות מסולת חיטים, חוץ ממנחת העומר שנעשית מקמח שעורים. סולת היא קמח שעבר ניפוי, הקמח לא עבר ניפוי. פט. שמן ולבונה - בכל המנחות יש שמן זית ולבונה, חוץ מ: מנחת חוטא, מנחת סוטה, ושתי הלחם שאין בהם שמן ולבונה. במנחת נסכים יש שמן ואין לבונה, בלחם הפנים יש לבונה ואין שמן. צ. חמץ - כל המנחות אינם באים חמץ, חוץ משתי הלחם ועשרה לחמים של קורבן תודה, שנעשים מחמץ. צא. מים - בכל המנחות הנאפות מוסיפים מים כדי ללוש אותם, חוץ ממנחת נסכים שאין בה מים. צב. מנחות בפני עצמן - כל המנחות באות בפני עצמן, חוץ ממנחת נסכים שהיא באה בנוסף לקורבן, ואפשר להביאה גם בפני עצמה. צג. כמות הסולת - כל המנחות שיעורם הוא עשרון סולת, פרט למנחת נסכים ששיעורה משתנה לפי סוג הקורבן, ופרט ללחם הפנים שנעשה מעשרים וארבעה עשרונים, ומנחת שתי הלחם שנעשית משני עשרונים. צד. כמות השמן - כל המנחות טעונות לוג שמן לעשרון סולת, פרט למחנת חביתין שטעונה שלושה לוגי שמן לעשרון, ופרט למנחת נסכים שכמות השמן משתנה לפי סוג הקורבן. צה. כמות הלבונה - כל המנחות טעונות לבונה. שיעור הלבונה הוא קומץ, פרט ללחם הפנים שטעון שני קומצי לבונה. צו. כמה עשרונים - אפשר להביא בחמש המנחות הבאות בנדר או בנדבה, אפשר להביא יותר מעשרון אחד, ואז צריך להביא לכל עשרון לוג שמן, אבל לבונה מספיק קומץ אחד לכמה עשרונים. צז. קמיצה - כל המנחות טעונות קמיצה, חוץ: ממנחת כוהן זכר, מנחת נסכים, שתי הלחם, ולחם הפנים, שאינן טעונות קמיצה. צח. הגשה למזבח - כל המנחות טעונות הגשה למזבח לפני העבודה הנעשית בהם, חוץ ממנחת נסכים, שתי הלחם ולחם הפנים, שאינן טעונות הגשה. צט. תנופה - כל המנחות אינן טעונות תנופה, חוץ ממנחת העומר ומנחת סוטה שטעונות תנופה. ק. הכנת מנחת סולת - א) נותנים מעט שמן בכלי שרת. ב) נותנים את הסולת על השמן. ג) נותנים מעט שמן ובוללים את הסולת והשמן. ד) יוצקים את מה שנשאר מלוג השמן. ה) מפזרים על המנחה גרגרי לבונה. קא. הקטרת מנחת סולת - א) לאחר הכנת המנחה, הכוהן מגיש את המנחה לקרן מערבית דרומית של המזבח. ב) הכוהן מזיז את הלבונה לצד. ג) הכוהן קומץ ונותן את הקומץ לכלי שרת. ד) הכוהן מלקט את הלבונה ומנחה על הקומץ. ה) הכוהן מוליךאת הקומץ והלבונה לראש המזבח. ו) הכוהן מולח את הקומץ ומקטירו. קב. אכילת מנחת סולת - אחרי הקטרת הקומץ, כוהנים זכרים אוכלים את המנחה בעזרה, ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו עד חצות. קג. מנחת מחבת - מנחת מחבת נאפית בכלי שאין לו בית קיבול הנקרא מחבת. קד. הכנת מנחת מחבת - א) נותנים מעט שמן בכלי שרת. ב) נותנים את הסולת על השמן. ג) נותנים עוד שמן ובוללים את הסולת והשמן. ד) שופכים מים פושרים על העיסה. ה) לשים את העיסה. ו) מחלקים את העיסה לעשר חלות ואופים במחבת. קה. מנחת מחבת - פתיתה - אחרי האפיה מקפלים כל חלה לשניים, ואת השניים לארבעה ומפרידים את החתיכות זו מזו. כל חתיכה צריכה להיות בגודל כזית. לפעולת ההפרדה קוראים פתיתה. קו. מנחת מחבת - לבונה - הגשה - א) על הפתיתים יוצקים את שארית השמן מהלוג. ב) מפזרים על הפתיתים גרגירי לבונה. ג) מגישים את המנחה לקרן דרומית מזרחית של המזבח. קח. מנחת מחבת - אכילה אחרי הקטרת הקומץ, כוהנים זכרים אוכלים את המנחה בעזרה, ביום ההקרבה, ובלילה שלאחריו עד חצות. קט. מנחת מרחשת - מנחת מרחשת נאפית בכלי שיש לו בית קיבול הנקרא מרחשת. קי. הכנת מנחת מרחשת - א) נותנים מעט שמן בכלי שרת. ב) נותנים על הסולת שמן. ג) נותנים עוד שמן ובוללים את הסולת והשמן. ד) שופכים מים פושרים על העיסה. ה) לשים את העיסה. ו) מחלקים את העיסה לעשר חלות ואופים במרחשת. קיא. מנחת מרחשת - לבונה והגשה, א) על הפתיתים יוצקים את שארית השמן מהלוג. ב) מפזרים על הפתיתים גרגירי לבונה. ג)מגישים את המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח. קיב. מנחת מרחשת - קמיצה, א) הכוהן מזיז את הלבונה לצד. ב) הכוהן קומץ ונותן את הקומץ לכלי השרת. ג) הכוהן מלקט את הלבונה ומניחה על הקומץ. ד) הכוהן מוליך את הקומץ והלבונה לראש המזבח. ה) הכוהן מולח את המנחה. קיג. מנחת מרחשת - אכילה אחרי הקטרת הקומץ, כוהנים זכרים אוכלים את המנחה בעזרה ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו עד חצות. קיד. מנחת שתי הלחם - בחג השבועות, חובה על הציבור להביא למקדש שני לחמים של חמץ עם שני כבשים לזבח שלמים, ולהניפם יחד. בנוסף לכך מביאים עם הלחמים: שבעה כבשים לעולה, שני אילים לעולה, פר אחד לעולה, שעיר אחד לחטאת. קטו. הכנת שתי הלחם - א) לוקחים סולת מחיטים חדשים שגדלו בארץ, ונותנים בתוך כלי. ב) מוסיפים לכלי מים ולשים שתי חלות, כל חלה מעישרון אחד, עד שנעשות חמץ. ג) אורך כל חלה שבעה טפחים, ורוחבה ארבעה טפחים, בכל זווית יש קרן בגובה טפח. ד) אופים את שתי החלות בתנור שבעזרה, כל חלה נאפית בפני עצמה. קטז. תנופת מנחת שתי הלחם - הכוהן מניף את שני הכבשים ושני הלחמים ביחד, מוליך ומביא לארבע רוחות השמים, מעלה ומוריד. קיז. אכילת שתי הלחם - אחרי הקרבת אימורי הכבשים, הכוהנים אוכלים את שני הלחמים בעזרה עד חצות הלילה. קיח. הכנת מנחת מאפה תנור חלות: א) נותנים את הסולת בכלי. ב) יוצקים את כל הלוג שמן על הסולת. ג) בוללים את הסולת ואת השמן. ד) שופכים מים פושרים על העיסה ולשים. ה) מחלקים את העיסה לעשר חלות. ו) אופים בתנור. קיט. מנחת מאפה תנור - פתיתה: אחרי האפיה מקפלים כל חלה לשתיים, ואת השתיים לארבע, ומפרידים את החתיכה זו מזו. כל חתיכה צריכה להיות בגודל כזית. לפעולת ההפרדה קוראים פתיתה. קכ. מנחת מאפה תנור חלות - לבונה - הגשה: א) מפזרים על הפתיתים גרגירי לבונה. ב) מגישים את המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח. קכא. מנחת מאפה תנור חלות - קמיצה והקטרה: א) הכוהן מזיז את הלבונה לצד. ב) הכוהן קומץ ונותן את הקומץ לכלי שרת. ג) הכוהן מלקט את הלבונה ומניחה על הקומץ. ד) הכוהן מוליך את הקומץ והלבונה לראש המזבח. ה) הכוהן מולח את המנחה ומקטירה. קכב. מנחת מאפה תנור חלות - אכילה: אחרי הקטרת הקומץ כוהנים זכרים אוכלים את המנחה בעזרה, ביום הקרבה ובלילה שלאחריו עד חצות. קכג. מנחת מאפה תנור רקיקין - הכנה: א) נותנים את כל הסולת בכלי. ב) מוסיפים מים פושרים ולשים, שומרים שהעיסה לא תחמיץ. ג) מחלקים כל עישרון סולת לעשר. ד) אופים את הקיקים. ה) אחרי האפייה מביאים לוג שמן לכל עישרון סולת, ומושחים את החלות עד שיכלה השמן. קכד. מנחת מאפה תנור רקיקים - פתיתה ולבונה: אחרי האפייה נוטלים כל חלה ופותתים אותה. כיצד פותתים: כופלים כל חלה לשניים, את השניים כופלים לארבעה וחותכים את החלה במקום הכפל לארבעה חלקים. ממשיכים לפתות עד שיהיה כל חלק בגודל כזית. קכה. מנחת מאפה תנור רקיקים - לבונה - הולכה - הגשה: א) על הפתיתים נותנים קומץ לבונה. ב) מוליכים את המנחה אל הכוהן. ג) הכוהן מוליך את המנחה אל המזבח, ומגיש את הכלי שבתוכו המנחה אל חודה של קרן דרומית מערבית של המזבח. קכו. מנחת מאפה תנור רקיקים - קמיצה: א) הכוהן מזיז את כל הלבונה לצד אחד. ב) הכוהן קומץ ממקום שאין בו לבונה. ג) הקומץ חייב להיות לפחות בכמות של שני זיתים. קכז. מנחת מאפה תנור רקיקים - העלאת הקומץ: א) הכוהן נותן את הקומץ בכלי שרת. ב) הכוהן מלקט את כל הלבונה, ונותנה על הקומץ שבכלי. ג) הכוהן מעלה את הקומץ והלבונה לראש המזבח. קכח. מנחת מאפה תנור רקיקים - הקטרה: א) בראש המזבח הכוהן מולח את הקומץ. ב) מתוך כלי שרת הכוהן נותן את הקומץ על האש שבמערכה הגדולה. קכט. מנחת מאפה תנור רקיקין - אכילת המנחה: א) לאחר הקטרת הקומץ על המזבח, הותרנ המנחה באכילתה. ב) את המנחה אוכלים כוהני בית אב של אותו יום כשהם טהורים. ג) את המנחה אוכלים בעזרה ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו עד חצות. קל. מנחת חביתין - מי מביא: כוהן גדול מביא מנחת חביתין בכל יום, מחצית מהמנחה מקריבים בבוקר, ואת המחצית השנייה מקריבים בין הערביים. קלא. מנחת חביתין - ממה עשויה: למנחת חביתין הכוהן הגדול מביא: עישרון סולת חיטים - 2,488 סמ"ק, שלושה לוגים שמן - 1,035 סמ"ק, קומץ לבונה - 58 סמ"ק. קלב. מנחת חביתין - הבאה והקדשה: הכוהן מביא את הסולת, השמן, והלבונה, כל אחד בפני עצמו, בכלי מתכת הראוי לכלי שרת. הכוהן מקדש באמירה את הסולת, השמן והלבונה, והם מתקדשים בקדושת דמים. קלג. מנחת חביתין - נתינה: הכוהן הגדול נותן את הסולת, השמן, והלבונה, כל אחד מהם בנפרד לכלי שרת, ובכך הם מתקדשים בקדושת הגוף. קלד. מנחת חביתין - חלוקת הסולת והשמן: מחלקים את הסולת לשניים בכלי שמידתו חצי עישרון. כל חצי עישרון מחלקים לשישה חלקים, ומקבלים שניים עשר חלקים של סולת לאפיית שתיים עשרה חלות. את השמן מחלקים לשניים עשר בכלי קודשי שמידתו רביעית. קלה. מנחת חביתין - בלילה וחליטה: נותנים בכלי שרת סולת של כל חלה בפני עצמה. על הסולת נותנים שמן ובוללים. חולטים כל עיסה בתוך מים רותחים. קלו. מנחת חביתין - לישה, אפיה וטיגון: כל עיסה לשים בנפרד. אופים את החלות נעט. אחרי האפיה מטגנים כל חלה בשאר רביעית השמן. קלז. מנחת חביתין - חלוקה ופתיתה: מחלקים כל חלה לשניים, חצי חלה להקרבה בבוקר וחצי חלה להקרבה בין הערביים. כל חלה מקפלים לשניים בלי לחלק. קלח. מנחת חביתין - לבונה והגשה: מניחים את שניים עשר החצאים בכלי שרת אחד, ונותנים עליהם חצי קומץ לבונה. הכוהן מגיש את הכלי עם החלות לקרן דרומית מערבית של המזבח. קלט. מנחת חביתין - העלאה, צליחה והקטרה: הכוהן מוליך את הכלי לראש המזבח ומולח את החלות. הכוהן מקטיר את החלות על אש המערכה. קמ. מנחת חביתין - שבת וטומאה: מנחת חביתין דוחה שבת בלישתה, אפייתה והקרבתה, וכן דוחה טומאת מת. קמא. מנחת חינוך - המביאים: מנחת חינוך מביא כוהן שלא עבד מימיו בבית המקדש ובא לעבוד, כוהן הדיוט שנתמנה לכוהן גדול. קמב. מנחת חינוך - מה מביאים: למנחת חינוך מביאים: סולת חיטים, שמן ולבונה. אפשר להביא ממה שגדל בארץ או ממה שגדל בחוץ לארץ קמג. מנחת חינוך - הכמויות: סולת - עישרון - 2488 סמ"ק. שמן - שלושה לוגין - 1035 סמ"ק. לבונה - קומץ - 58 סמ"ק. קמד. מנחת חינוך - הבאה והקדשה: הכוהן מביא את הסולת, השמן, והלבונה, כל אחד בפני עצמו, בכלי מתכת הראוי לכלי שרת. הכוהן מקדש באמירה את הסולת השמן והלבונה, והם מתקדשים בקדושת דמים. קמה. מנחת חינוך - הכוהן נותן את הסולת, השמן והלבונה, כל אחד מהם בנפרד לכלי שרת, ובכך הם מתקדשים בקדושת הגוף. קמו. מנחת חינוך - חלוקת הסולת והשמן: מחלקים את העישרון סולת לשנים עשר חלקים של סולת לאפיית שתים עשרה חלות. את השלושה לוגים שמן מחלקים לשניים עשר בכלי קודש שמידתו רביעית. קמז. מנחת חינוך - בלילה וחליטה: א) נותנים סולת של כל חלה בפני עצמה בכלי שרת, על הסולת נותנים שמן ובוללים. ב) חולטים כל עיסה בתוך מים רותחים. קמח. מנחת חינוך - לישה אפייה וטיגון: א) כל עיסה לשים בנפרד. ב) אופים את החלות מעט. ג) אחרי האפייה מטגנים מעט כל חלה בשאר רביעית השמן שלה. קמט. מנחת חינוך - פתיתה: כל חלה מקפלים לשניים, ואת השניים לארבעה, ולא מחלקים את החלות. קנ. מנחת חינוך - לבונה: מניחים את שתיים עשרה החלות בכלי שרת אחד, ונותנים עליהם קומץ לבונה. קנא. מנחת חינוך - הגשה: הכוהן מגיש את הכלי עם החלות לקרן דרומית מערבית של המזבח. קנב. מנחת חינוך - העלאה: מליחה והקטרה - הכוהן מוליך את הכלי לראש המזבח, מולח את החלות, ומקטיר אותם על אש המערכה. קנג. מנחת חינוך - שבת וטומאה: לא מקריבים מנחת חינוך בשבת או בטומאה. קנד. מנחת חוטא - מי מביא: מי שהתחייב בקורבן עולה ויורד ואין לו כסף לקנות בהמה לקורבן חטאת, או עוף לחטאת ועוף לעולה, מביא מנחת חוטא. קנה. מנחת חוטא - ממה מביאים וכמה: מביאים עישרון סולת חיטים מהארץ או מחוץ לארץ. עישרון=2488 סמ"ק. קנו. מנחת חוטא - הבאה והקדשה: המקריב מביא את הסולת למקדש בכלי מתכת הראוי לכלי שרת. המקריב מקדיש את העישרון באמירה ובכך הוא מתקדש בקדשות דמים. קנז. מנחת חוטא - נתינה: נותנים את העישרון בכלי שרת ועלדיד כך הוא מתקדש בקדשות הגוף. במנחת חוטא אין שמן ואין לבונה. קנח. מנחת חוטא - הולכה והגשה: מוליכים את המנחה אל הכוהן, הכוהן מוליך את המנחה אל המזבח, ומגיש את הכלי שבתוכו המנחה אל חודה של קרן דרומית מערבית של המזבח. קנט. מנחת חוטא - קמיצה: הכוהן קומץ מהמנחה, הקמיצה נעשית בעמידה בכל מקום בעזרה. קס. מנחת חוטא - כמות הקומץ: הקומץ חייב להיות לפחות בכמות של שני זיתים, פחות מכמות זו הקומץ פסול. קסא. מנחת חוטא - נתינת הקומץ: הכוהן נותן את הקומץ בכלי שרת ומתכוון לקדשו על ידי נתינתו בכלי. אסור שהכלי יהיה על גבי הקרקע. קומץ שנתנו הכוהן בשני כלים אינו קדוש. קסב. מנחת חוטא - העלאה למזבח - מליחה: הכוהן מעלה את הקומץ לראש המזבח ומולח אותו. קסג. מנחת חוטא - הקטרה: נותנים את הקומץ מתוך כלי שרת על האש שבמערכה הגדולה. קסד. מנחת חוטא - אכילת המנחה: לאחר שהקריבו את הקומץ הותרה המנחה באכילה, והיא מתחלקת בין כוהני בית אב של אותו היום. קסה. מנחת חוטא - מקום וזמן האכילה: את המנחה אוכלים בעזרה, ביום ההקרבה ובלילה שאחריו עד חצות. קסו. מנחת חוטא - שבת וטומאה: מנחת חוטא אינה דוחה שבת וטומאה. קסז. מנחת סוטה - מי מביאה: אשה שנסתרה לאחר שבעלה קינא לה, אסורה לבעלה עד שתשתה את מי המרים ותקריב מנחת סוטה. קסח. מנחת סוטה - מה מביאים: למנחה מביאים עישרון קמח שעורים. עישרון: 2488 סמ"ק. קסט. מנחת סוטה - הבאה והקדשה: מביאים את עישרון הקמח לעזרה בכל כלי שרוצים. מקדישים את העישרון באמירה, ובכך הוא מתקדש בקדשות דמים. קע. מנחת סוטה - נתינה: את העישרון של קמח השעורים נותנים בכפיפה מצרית שהוא סל העשוי מנצרים של דקל, ונותנים את הכפיפה על ידי האישה. קעא. מנחת סוטה - שמן ולבונה - כלי שרת: במנחת סוטה אין שמן ולבונה. מעבירים את המנחה מסל הנצרים לכלי שרת. קעב. מנחת סוטה - תנופה: כשהכלי עם המנחה על ידי האשה, הכוהן מניח את ידיו מתחת ידי האשה ויחד מוליכים ומביאים לארבע רוחות השמים למעלה ולמטה. קעג. מנחת סוטה - הגשה: הכוהן מוליך את המנחה אל המזבח, ומגיש את הכלי שבתוכו המנחה אל חודה של קרן דרומית מערבית של המזבח. קעד. מנחת סוטה - קמיצה: הכוהן קומץ מהמנחה, הקמיצה נעשית בעמידה בכל מקום בעזרה. קעה. מנחת סוטה - נתינת הקומץ: הכוהן נותן את הקומץ בכלי שרת ומתכוון לקדשו על ידי נתינתו בכלי. הכלי שבו נותנים את הקומץ אסור שיהיה על גבי הקרקע. קעו. מנחת סוטה - העלאה - מליחה: הכוהן מעלה את הקומץ לראש המזבח ושם הוא מולח אותו. קעז. מנחת סוטה - הקטרה: נותנים את הקומץ מתוך כלי שרת על האש שבמערכה הגדולה. קעח. מנחת סוטה - אכילת המנחה: לאחר שהקריבו את הקומץ הותרה המנחה באכילה והיא מתחלקת בין כוהני בית אב של אותו היום. קעט. מנחת סוטה - מקום וזמן האכילה: את המנחה אוכלים הכוהנים בעזרה, ביום ההקרבה, ובלילה שלאחריו עד חצות. קפ. לחם הפנים - לחם הפנים הוא מנחת ציבור שמביאים כל שבת. את לחם הפנים מכינים מעשרים וארבעה עשרונים. עישרון=2488 סמ"ק. קפא. לחם הפנים - מדידה: הכוהן מודד בכלי מדידה עשרים ואבעה עשרונים, כל עישרון בנפרד, ומצרף ביחד כל שני עשרונים. קפב. לחם הפנים - לישה: לשים במים פושריםשתים עשרה עיסות, כל עיסה בכמות של שני עשרונים סולת. אפשר ללוש גם מחוץ לעזרה. קפג. לחם הפנים - עריכה: עורכים כל עיסה באופן שתהיה אורכה עשרה טפחים, רוחבה חמישה טפחים ועוביה טפח. קפד. לחם הפנים - קיטוף: בגמר העריכה מקטפים את פני הבצק במים. קיטוף הוא החלקת פני הבצק במים. אחרי הקיטוף מכניסים כל עיסה לתבנית. קפה. לחם הפנים - אפיה: אופים את כל שתים עשרה החלות בתנור, כל שתי חלות ביחד. קפו. לחם הפנים - סידור החלות: בשבת, לאחר הקרבת קורבן מוסף, מסירים מעל השולחן את הלחמים שהיו על השולחן משבת שעברה, ומניחים את הלחמים ההחדשים. קפז. לחם הפנים - שולחן הזהב: את הלחמים שהורידו מעל השולחן שבהיכל מניחים על שולחן הזהב שבאולם עד שמקטירים את הבזיכין. קפח. לחם הפנים - הקטרת הבזיכין: שני כוהנים מוליכים לראש המזבח את שני הבזיכין שהיו על השולחן שבהיכל, נותנים עליהם מלח ומקטירים אותם על המערכה השניה של המזבח. קפט. לחם הפנים - אכילה: לאחר הקטרת הבזיכין הכוהנים אוכלים את לחם הפנים בעזרה. קצ. שמירת המקדש - המצווה: מצוות עשה מהתורה על הכוהנים והלוויים לשמור על המקדש, אם ביטלו את השמירה עברו בלא תעשה. קצא. שמירת המקדש - חלוקת השמירה וזמנה: הכוהנים שומרים בשלושה מקומות, והלוויים שומרים בעשרים ואחד מקומות. השמירה כל הלילה. קצב. שמירת המקדש - מקום שמירת הכוהנים: הכוהנים שומרים בבית אבטינס, בבית הניצוץ ובבית המוקד. קצג. שמירת המקדש - מקום שמירת הלוויים: הלוויים שומרים: בחמשת שערי הר הבית, בארבע הפינות הפנימיות של הר הבית, בארבע הפינות החיצוניות של העזרה, מחוץ לחמשת שערי העזרה, בלשכת הקורבן, בלשכת הפרוכת, מאחורי קודש הקודשים. קצד. שמירת המקדש - איזה כוהנים שומרים: בבית אבטינס ובבית הניצוץ שומרים כוהנים מבית אב שלא עובד למחרת, בבית המוקד שומרים כוהנים מבית אב שהגיע זמנו לעבוד למחרת. קצה. שמירת המקדש - כיצד שומרים: השמירה נעשית בעמידה, שומר שהתעייף יכול לשבת. קצו. הפיס - ההגרלה: השכמה - הכוהנים שרוצים להשתתף בהגרלה על תרומת הדשן משכימים לפני עלות השחר, טובלים ולובשים בגדי כהונה לפני שיבא הממונה על ההגרלות. קצז. הפיס - הגעת הממונה: סמוך לעלות השחר מגיע הממונה על ההגרלות, הוא דופק על שערי בית המוקד, הכוהנים פותחים לו, והוא אומר להם: כל מי שטבל יבא להשתתף בהגרלה. קצח. הפיס - מקום ההגרלה - ההגרלה נעשית בבית המוקד בחציו הבנוי בקודש. קצט. הפיס - עמידת הכוהנים: הכוהנים עומדים בעיגול, הממונה נוטל את המצנפת מראשו של אחד מהם וממנו מתחילים את הספירה. הממונה אומר להם להצביע והוא חושב על מספר, מי שהמספר הסתיים בו הוא הזוכה. ר. פתיחת העזרה - אחרי ההגרלה נוטל הממונה את מפתחות העזרה שהיו שמורים כל הלילה בבית המוקד, ופותח את השער הקטן שבין בית המוקד לעזרה. רא. בדיקת העזרה - הממונה נכנס לעזרה ואחריו הכוהנים, הם מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת הולכת למזרח וקבוצה שניה הולכת למערב, הם בודקים את כל העזרה כדי לראות אם כלי המקדש עומדים במקומם. רב. סיום הבדיקה - בסיום הבדיקה שתי הקבוצות נפגשות בלשכת עושי החביתין, כל קבוצה אומרת לשניה שלום, הכל שלום, שלא חסר דבר, ומעמידים שם את עושי החביתין לחמם מים לעשיית החביתין. רג. תרומת הדשן - הזמן: בכל יום תורמים את הדשן זמן מועט לפני עלות השחר, ביום כיפור תורמים מחצות הלילה, וברגלים מהשליש הראשון של הלילה. רד. תרומת הדשן - אזהרה: לפניח שהכוהן שזכה בתרומת הדשן הולך לעבודתו, מזהירים אותו שלא ישכח לקדש ידיו ורגליו לפני שהוא נוגע במחתה. רה. תרומת הדשן - קידוש ידיים ורגליים: מצוות עשה על כל כוהן שבא לעבוד שיקדש ידיו ורגליו מהכיור. כוהן שעבד ולא קידש ידיו ורגליו חייב מיתה בידי שמיים ועבודתו פסולה. רו. תרומת הדשן - כיצד מקדשים ידיים ורגליים: הכוהן פותח את הברז של הכיור, מניח את ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית. הקידוש נעשה בעמידה. רז. תרומת הדשן - מקום הקידוש: הכוהן מקדש את כף ידו עד לפרק, שהוא מקום חיבור כף היד עם היד, ואת כף רגלו עד לקרסול. רח. תרומת הדשן - חציצה: כל החוצץ בטבילה חוצץ בקידוש ידיים ורגליים. רט. תרומת הדשן - המחתה: אחרי שהכוהן קידש ידיו ורגליו הוא לוקח את מחתת הכסף. המחתה מונחת בפינה שבין הכבש למזבח, במערבו של הכבש. רי. תרומת הדשן - החיתוי: הכוהן עולה עם המחתה לראש המזבח, שם הוא מפנה את הגחלים לצדדים, וחותה מלא המחתה מהגחלים שנתאכלו מאברי העולה שבמרכז האש. כמות הגחלים במחתה צריכה להיות לא פחות ממלוא קטמצו של הכוהן. ריא. תרומת הדשן - הירידה מהמזבח: הכוהן יורד מהמזבח עם המחתה, כאשר הוא מגיע לריצפת העזרה הוא פונה לצד צפון, והולך למזרחו של הכבש עד למרחק של עשר אמות. ריב. תרומת הדשן - הנחת הגחלים: במרחק של עשר אמות מדרום הכבש, ושלושה טפחים ממזרח הכבש, הכוהן מניח את הגחלים בערימה אחת על הריצפה. ריג. הורדת הדשן - קידוש: אחרי שהכוהן שתרם את הדשן יורד מהמזבח, רצים הכוהנים לכיור, ומקדשים ידיהם ורגליהם. ריד. הורדת הדשן - עליה: אחרי שהכוהנים קידשו ידיהם ורגליהם, הם נוטלים יעים ומזלגות ועולים לראש המזבח. רטו. הורדת הדשן - סידור האברים: בעזרת המזלגות הכוהנים מזיזים לצידי המזבח את אברי העולות ואימורי הקורבנות שלא התעכלו כל הלילה. אם הצדדים לא מספיקים, מסדרים אותם על הכבש או על גבי הסובב. רטז. הורדת הדשן - התפוח: אחרי שהכוהנים הזיזו לצדדים את האברים שלא התעכלו, הם גורפים בעזרת היעים את הדשן מעל המזבח, ומעלים אותו על גבי התפוח. התפוח הוא ערמה גדולה של דשן הנמצא במרכז המזבח. ריז. הורדת הדשן - דישון המזבח: הכוהנים גורפים את הדשן מהתפוח לתוך כלי גדול הנקרא פסכתר. הכלי מכיל כ-125 ליטר. ריח. הורדת הדשן - את הפסכתר המלא בדשן מורידים מהמזבח. לפסכתר שתי שרשראות, אחת שהכוהן מושך בה כדי להוריד את הפסכתר למטה, ואחת שכוהן אחר אוחז בה מלמעלה, כדי שהפסכתר לא ירד מהר ויתהפך. ריט. הוצאת הדשן - הכוהנים מעבירים את הדשן מתוך הפסכתר לתוך כלים אחרים, ומוציאים אותו מחוץ לעיר למקום הנקרא בית הדשן. רכ. הורדת הדשן - מי מוציא: הוצאת הדשן נעשית ללא הגרלה על ידי כוהנים שאין בהם מום. הכוהנים שמוציאים את הדשן לובשים בגדי כהונה פחותים מבגדי כהונה רגילים. רכא. הורדת הדשן - בית הדשן: בבית הדשן מניחים את הדשן בנחת במקום אחד, במקום שאין מנשבות בו רוחות חזקות ובעלי חיים לא מסתובבים שם. רכב.הורדת הדשן - שלושת הרגלים: בשלושת הרגלים לא מורידים את הדשן מהמזבח, מפני שהוא נוי למזבח, שיראה שהקריבו עליו הרבה קורבנות. רכג. סידור המערכות - הזמן: תרומת הדשן קודמת לסידור עצי המערכה. אם סידרו את עצי המערכה לפני תרומת הדשן צריך לפרק את המערכה. רכד. סידור המערכות - האש: צריך להביא את האש להדלקת המערכה של העצים לפני סידור המערכה. אם סידרו את המערכה לפני הבאת האש, צריך לפרק את המערכה. רכה. סידור המערכות - מי מסדר: הכוהן שזכה בתרומת הדשן, זכה גם בסידור המערכה. רכו. סידור המערכות - העלאת העצים: אחרי שהסירו את האפר מעל המזבח ומקום המערכה נשאר פנוי, התחיל הכוהן שזכה בתרומת הדשן יחד עם כוהנים נוספים להעלות עצים למזבח כדי לסדר את המערכות. רכז. סידור המערכות - העצים: עצי המערכה צריכים להיות חדשים שלא השתמשו בהם, ושלא יהיו בו תולעים. רכח. סידור המערכות - עצים מתולעים: עץ שנמצא בו תולעת, אם העץ לח הוא פסול למזבח, ואם העץ יבש מסירים את מקום התולעת והעץ כשר. רכט. סידור המערכות - סוגי העצים: כל העצים קשורים למערכה, אבל לא מביאים עצי זית וגפן משום ישוב ארץ ישראל. מביאים ענפים מעצי תאנה שאינם נותנים פירות, ומעצי אגוז ואורן ירושלמי, שהם דולקים יפה ואינם מעלים עשן. רל. סידור המערכות - מקום המערכה הגדולה: הכוהן שזכה בתרומת הדשן, מסדר את המערכה הגדולה במזרח המזבח לפני התפוח. רלא. סידור המערכות - סידור המערכה הגדולה: מקרבים את המערכה לתפוח ככל שאפשר, עד שיהיו ראשי גזרי העציםהפנימיים נוגעים בתפוח. רלב. סידור המערכות - החלון: בצד המזרחי של המערכה הגדולה עושים כעין חלון, כדי שהרוח תנשוב שם ותלבה את האש, וכן משאירים רווח בין גזרי העץ כדי שרוח תלבה את האש.