לע"נ שלמה וישי קרויזר ז"ל
  www.coanim.022.co.il
המרכז ללימודי המקדש
יום ו', ו’ באלול תשע”ח
    דף הבית  |  מבנה המקדש  |  כלי המקדש  |  כהנים ולויים  |  קורבנות  |  סדר היום  |  טהרה  |  הר הבית  |  פסקי ה"חפץ חיים"  |  שיעורי המקדש  |  שיעורים ברמב"ם  |  לוח המקדש  |  משחקי המקדש לילדים  |  כללי הקורבנות  

א. סוגי הקורבנות: יש שמונה סוגי קורבנות מהבהמה - עולה, חטאת, אשם, שלמים, תודה, בכור, מעשר ופסח. ב. קורבן עולה - קורבן עולה אינו נאכל אלא נשרף כולו על גבי המזבח. עור הקורבן ניתן לכוהנים. ג. קורבן חטאת - את האימורים מקטירים על המזבח. את בשר הקורבן אוכלים הכוהנים בעזרה. עור הקורבן ניתן לכוהנים. ד. קורבן חטאת פנימית - את האימורים מקטירים על המזבח. את הבשר והעור שורפים מחוץ לירושלים. ה. קורבן אשם - את האימורים מקטירים על המזבח. את בשר הקורבן אוכלים הכוהנים בעזרה. עור הקורבן ניתן לכוהנים. ו. קורבנות שלמים, מעשר ופסח - את האימורים מקטירים על המזבח. את בשר הקורבן יכול לאכול כל אדם בירושלים. עור הקורבן ניתן לבעלים. ז. קורבן בכור - את האימורים מקטירים על גבי המזבח. את בשר הקורבן אוכלים רק הכוהנים ובני ביתם. עור הקורבן ניתן לכוהנים. ח. קורבנות העוף - את עולת העוף מקטירים על גבי המזבח. את חטאת העוף אוכלים הכוהנים בעזרה. ט. קורבנות מהצומח: מנחה - יש מנחה מחיטים ויש מנחה משעורים. נסכים - שמן, יין. קטורת - אחד עשר סממנים. י. שותפים בקורבן - קורבנות בהמה או עוף הבאים בנדר או בנדבה יכולים להיות מובאים גם על ידי כמה שותפים. קורבנות מנחה אי אפשר להביא בשותפות. יא. סיבות להבאת הקורבן - קורבנות: עולה, שלמים, ותודה יכולים לבא גם בנדר או בנדבה. קורבנות: חטאת, אשם, בכור, מעשר, ופסח, מביאים רק בחובה. יב. בעלי החיים הכשרים להקרבה - בקר: עגל, פר. צאן: כבש, עז. עוף: תור, בן יונה. יג. גיל הקורבן - עגל: בשנתו הראשונה. פר: בשנתו השניה והשלישית. כבש: בשנתו הראשונה. איל: מגיל שנה ושלושים יום. עז: בשנתו הראשונה. שעיר: בשנתו השניה. יד. קורבנות זכרים - יש שמונה קורבנות שהם זכרים: עולה, אשם, פסח, בכור, חטאת נשיא, חטאת כהן משיח, פר כוהן גדול ביום כיפור, כל קורבנות הציבור. טו. קורבן נקבה - רק קורבן יחיד בא נקבה. טז. קורבנות זכרים או נקבות - קורבנות הבאים זכרים או נקבות: שלמים, תודה, מעשר, קורבנות העוף. יז. גיל קורבן העוף - בני יונה: מהרגע שאם תעקר נוצה יצא דם, עד שיתחיל שיער צהוב סביב הצוואר. תורים: מהזמן שמחילות הכנפיים להאדים. יח. קורבן חטאת חיצונית - דם הקורבן נזרק על המזבח החיצוני, את בשר הקורבן אוכלים הכוהנים. יט. קורבן חטאת פנימית - דם הקורבן נזרק בהיכל כנגד הפרוכת ועל המזבח הפנימי. יש קורבנות שדמם נזרק גם בקודש הקודשים. בשר הקורבן נשרף מחוץ לירושלים. כ. קורבן חטאת בעבירת כריתות - העובר עבירה בשוגג, שאם נעשתה במזיד עונשה כרת, מביא קורבן חטאת, כבשה או שעירת עיזים. כא. חטאת נשיא - מלך שחטא בשוגג בעבירה, שאם נעשתה במזיד עונשה כרת, מביא קורבן חטאת, שעיר עיזים. כב. חטאת עבודה זרה - העובד עבודה זרה בשוגג, בעבודה שהעובר עליה במזיד חייב כרת, מביא קורבן חטאת - שעירת עיזים. כג. טומאת מקדש וקודשיו: קורבן עולה ויורד - הנכנס בשוגג למקדש בטומאה, או שאכל בשוגג קורבן בטומאה, מביא קורבן חטאת, כבשה או שעירת עיזים. עני - מביא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. עני ביותר - מביא סולת בלי שמן ולבונה. כד. שבועת ביטוי - קורבן עולה ויורד - מי שנשבע בשוגג על דבר שנעשה והתברר שלא נעשה, או שנשבע שיעשה איזה דבר ובשוגג לא עשה, מביא קורבן חטאת, כבשה או שעירת עיזים. עני - מביא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. עני ביותר - מביא סולת בלי שמן ולבונה. כה. שבועת העדות - קורבן עולה ויורד - המשביע את חברו שיעיד עבורו עדות ממון, ונשבע חברו בשקר שאינו יודע לו עדות, בשוגג או במזיד, מביא קורבן חטאת כבשה או שעירת עיזים. עני - מביא שני תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. עני ביותר - מביא סולת ללא שמן ולבונה. כו. חטאת מצורע - ביום השמיני לטהרתו מביא המצורע: קורבן חטאת - כבשה, קורבן אשם - כבש, קורבן עולה - כבש. מצורע עני מביא: שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, וכבש לאשם. כז. קורבן זב וזבה - זב או זבה שסיימו ספירת שבעה נקיים לטהרתם, מביאים ביום השמיני שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. כח. קורבן יולדת - אחרי ארבעים יום ללידת זכר, או שמונים יום ללידת נקבה, מביאה היולדת: קורבן חטאת - תור או בן יונה. קורבן עולה - כבש. יולדת עניה: תור או בן יונה לעולה. כט. קורבן נזיר טהור - נזיר שסיים נזירותו מביא: קורבן חטאת - כבשה, קורבן עולה - כבש, קורבן שלמים - איל. ל. קורבן נזיר טמא - נזיר שנטמא למת ביום השמיני לטהרתו מביא: שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, קורבן אשם - כבש. לא. חטאת ציבור - במועדים, בראש חודש, פסח, סוכות, שמיני עצרת, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, מקריבים קורבן חטאת - שעיר עיזים. לב. קורבן חטאת עם שתי הלחם - בחג השבועות מביאים עם שתי הלחם שעיר עיזים לחטאת. לג. פר כוהן משיח - כוהן גדול שנמשח בשמן המשחה, ועבר בשוגג על פי הוראתו עבירה שבמזיד עונשה כרת - מביא חטאת פנימית - פר. לד. פר העלם דבר של ציבור - סנהדרין שהורו בשוגג לציבור להתיר עבירה שזדונה כרת, ועשו הציבור על פיהם, כל שבט צריך להביא קורבן חטאת פנימית - פר. לה. שעיר עבודה זרה - סנהדרין שהורו בשוגג להתיר עבודה זרה בעבודה שחייבים על זדונה כרת, ועשו הציבור על פיהם, כל שבט חייב להביא קורבן חטאת - שעיר עיזים. לו. שעיר יום כיפור - ביום כיפור מביאים שני שעירי עיזים לקורבן חטאת, האחד קרב והשני נשלח לעזאזל. לז. פר כוהן גדול ביום כיפור - ביום כיפור כוהן גדול מביא קורבן חטאת משלו, לכפר עליו, על אשתו, ועל הכוהנים. הקורבן - פר. לח. אשם מעילות - אדם שמעל בשוגג בקודשי ה', חייב להביא קורבן אשם. הקורבן - איל זכר. לט. אשם גזילות - אדם שגזל או גנב או שמר על חפץ או שמצא אבידה או שלווה או שלא שילם שכר עבודה, ונשבע לשקר שאינו מחזיק בידו ממון חברו, בין בשוגג בין במזיד, כשיודה יביא קורבן אשם - איל זכר. מ. אשם מצורע - המצורע מביא ביום השמיני לטהרתו קורבן אשם - כבש, בנוסף לקורבנות חטאת ועולה. מא. אשם נזיר שנטמא - נזיר שנטמא למת ונטהר, ביום השמיני לטהרתו מביא קורבן אשם - כבש, בנוסף לקורבנות חטאת ועולה. מב. אשם תלוי - מי שיש לו ספק אם עבר איסור שבמזיד עונשו כרת, מביא קורבן אשם - איל זכר. מג. אשם שפחה חרופה - אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין, המאורסת לעבד עברי, ובא עליה איש אחר, בשוגג או במזיד, מביא קורבן אשם - איל זכר. מד. קורבן עולה - נדר או נדבה - מביא מי שנדר או נדב להביא קורבן עולה, וכן מי שביטל מצוות עשה, או עבר על לאו שניתק לעשה. מביא קורבן כפי נדרו, בקר או צאן, זכרים, או תור או בן יונה. מה. עולת ראייה - בכל אחד משלושת הרגלים, כל זכר חייב להראות בעזרה ולהביא קורבן עולה. מביאים קורבן זכר מהבקר או מהצאן, ולדעת הרמב"ם גם מהעוף. מו. קורבן יולדת - לאחר ארבעים יום מלידת זכר זכר, או לאחר שמונים יום מלידת נקבה, מביאה קורבן עולה - כבש. יולדת עניה מביאה תור או בן יונה. וכן מביאה היולדת קורבן חטאת - תור או בן יונה - גם אם היא עשירה. מז. קורבן עולת נזיר טהור - נזיר טהוא שהשלים את ימי נזירותו, מביא קורבן עולה - כבש. וכן מביא קורבנות חטאת ושלמים. מח. קורבן עולת נזיר טמא - נזיר שנטמא למת בתוך ימי נזירותו, לאחר טהרתו מביא קורבן אשם וקורבן חטאת. מט. קורבן עולת מצורע - מצורע לאחר טהרתו מביא קורבן עולה - כבש, אם הוא עני מביא תור או בן יונה. וכן מביא קורבן אשם וקורבן חטאת. נ. קורבן עולת הגר - לאחר הגיור מביא הגר קורבן עולה - מהבקר, או מהצאן, או שני תורים, או שני בני יונה. נא. קורבן עולת התמיד - בכל יום מביאים הציבור קורבן עולה, בבוקר ובין הערביים, הקורבן - כבש. נב. קורבן עולת מוסף בשבת - בכל שבת מקריבים קורבן ציבור - שני כבשים לעולה. נג. קורבן עולת מוסף בראש חודש, בפסח ובשבועות - בכל ראש חודש, בפסח ושבועות, מביאים הציבור קורבן עולה - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים. נד. קורבן עולת מוסף בחג הסוכות - ביום הראשון של סוכות מקריבים הציבור: שלושה עשר פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים לעולה. מהיום השני ועד היום השביעי של סוכות, בכל יום פוחת באחד מספר הפרים. נה. קורבן עולת מוסף בראש השנה - בראש השנה הציבור מביא: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים לעולה. נו. קורבן עולת מוסף ביום כיפור - הציבור מביא: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים לעולה. נז. קורבן עולת מוסף שמיני עצרת - הציבור מביא: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים לעולה. נח. עולת ציבור עם מנחת העומר - לאחר הקרבת מנחת העומר בט"ז בניסן, מקריבים כבש לעולה. נט. עולת ציבור עם מנחת שתי הלחם - לאחר הקרבת שתי הלחם בחג השבועות מקריבים הציבור: שבעה כבשים, שני אילים ופר אחד לעולה. ס. פר עבודה זרה בציבור - סנהדרין שהורו בשגגה להתיר לעבוד עבודה זרה, ועשו רוב ישראל כהוראתם, כל שבט מביא פר לעולה. סא. עולת כוהן גדול ביום כיפור - הכוהן הגדול מביא ביום כיפור איל לעולה. סב. עולת קייץ המזבח - כשהמזבח פנוי מקורבנות יחיד וציבור מקריבים עליו קורבן עולה. סג. שלמי נדבה - אדם שנדר או נדב להביא שלמים מביא כפי נדרו, בקר או צאן, זכר או נקבה. סד. שלמי תודה - הקורבן בא בנדר או בנדבה, וכן כשאירע לאדם נס ראוי לו להביא קורבן זה. מביאים את הקורבן כפי נדרו של המקריב, מהבקר או הצאן, זכרים או נקבות. סה. שלמי נזיר - נזיר שהשלים את נזירותו מביא קורבן שלמים בנוסף לחטאת והעולה. הקורבן הוא איל זכר. סו. שלמי חגיגה - בכל אחד משלושת הרגלים כל זכר חייב להביא קורבן שלמים למקדש. מביאים את הקורבן מהבקר או הצאן, זכר או נקבה. סז. שלמי שמחה - בכל אחד משלושת הרגלים חייב כל אדם מישראל להביא קורבן שלמים כדי לשמוח באכילת בשר. מביאים את הקורבן מהבקר או מהצאן, זכר או נקבה. סח. חגיגת ארבעה עשר - כשמקריבים את קורבן הפסח ויש הרבה מנויים על הקורבן, מביאים שלמי חגיגה כדי שבשר קורבן הפסח יאכל על השובע. מביאים את הקורבן מהבקר או מהצאן, זכר או נקבה. סט. שלמי ביכורים - כשמביאים ביכורים מביאים עמהם קורבן שלמים. מביאים את הקורבן מהבקר או מהצאן, זכר או נקבה. ע. שלמי טעות מעשר - אדם שהפריש מעשר בהמה, ובשעה שספר, טעה וקרא לאחד עשר עשירי, האחד עשר מקודש בקדושת שלמים. עא. מותר הפסח - קורבן שהופרש לשם פסח ועבר זמנו, מקריבים אותו לבעליו בתור קורבן שלמים. עב. בכור - כל אדם מישראל שנולד לו ולד ראשון זכר מבהמתו הטהורה, חייב לתת אותו מתנה לכוהן, והכוהן מקריבו. עג. מעשר - כל אדם מישראל שיש לו עשר בהמות שנולדו לו באותה שנה מא' תשרי עד כט' באלול, סופר אותן והעשירית מפרישה לקורבן. הקורבן בא: מבקר או מצאן זכר או נקבה. עד. פסח - ביום יד' בניסן אחרי חצות מביא כל אדם מישראל קורבן פסח. מביאים כבש או עז - זכר. עה. קורבנות קודשי קודשים - קודשי קודשים: עולה, חטאת, אשם, הכבשים הבאים עם שתי הלחם בחג השבועות, מנחות. עו. קורבנות קודשים קלים - קודשים קלים: שלמים, שלמי נזיר, תודה, בכור, מעשר, פסח. עז. דיני קודשי קודשים - א) נשחטים ומקבלים את דמם בצפון העזרה. ב) מקום אכילתם בעזרה. ג) נאכלים רק לכוהנים זכרים. ד) הנהנה מהם בחייהם מעל וחייב קורבן מעילה. עח. דיני קודשים קלים - א) נשחטים בכל מקום בעזרה. ב) הקורבן נאכל בירושלים. ג) כל אדם יכול לאכול את הקורבן. ד) הנהנה מהם בחייהם או לאחר שחיטה אין בהם דיני מעילה. עט. גיל הקורבן - כל קורבנות הבהמה כשרים להקרבה מהיום השמיני ללידתם, קורבן שהוקרב לפני היום השמיני פסול. פ. אותו ואת בנו - אסור לשחוט בבבהמה את האם ואת הבן ביום אחד, בין בקודשים ובין בחולין. לדעת הרמב"ם אסור לשחוט גם את האב והבן. פא. יום שלושים - לכתחילה מקריבים את הקורבנות מהיום השלושים ללידתם, חוץ מבכור, מעשר ופסח שאפשר להקריבם לכתחילה מהיום השמיני ללידתם. פב. שעת הלידה בקורבנות - גיל הקורבן נקבע לפי השעה שנולד, ולכן כבש הכשר רק בשנתו הראשונה, אם עברו שנים עשר חודשים מעת לעת משעת לידתו, הרי הוא נחשב בשנתו השניה. פג. זמן כשרות העוף - התורים כשרים להקרבה כשיהיו נוצות גופם גדולים ומצהיבים כזהב. בני יונה כשרים משעה שנולדו. פד. קורבן בעל מום - בהמה שיש בה מום קבוע או מום עובר, אסורה בהקרבה. המומים פוסלים, בין שנעשו בידי אדם ובין בידי שמים. פה. טריפה - בהמה שיש בה אחת מהטריפות האוסרות אותה באכילה, אסורה להקרבה על המזבח. פז. סיבת הבאת המנחות - בנדר או נדבה מביאים מנחת: סולת, מחבת, מרחשת, מאפה תנור רקיקים, מאפה תנור חלות. שאר המנחות באות בחובה. פח. ממה עשויה המנחה - כל המנחות עשויות מסולת חיטים, חוץ ממנחת העומר שנעשית מקמח שעורים. סולת היא קמח שעבר ניפוי, הקמח לא עבר ניפוי. פט. שמן ולבונה - בכל המנחות יש שמן זית ולבונה, חוץ מ: מנחת חוטא, מנחת סוטה, ושתי הלחם שאין בהם שמן ולבונה. במנחת נסכים יש שמן ואין לבונה, בלחם הפנים יש לבונה ואין שמן. צ. חמץ - כל המנחות אינם באים חמץ, חוץ משתי הלחם ועשרה לחמים של קורבן תודה, שנעשים מחמץ. צא. מים - בכל המנחות הנאפות מוסיפים מים כדי ללוש אותם, חוץ ממנחת נסכים שאין בה מים. צב. מנחות בפני עצמן - כל המנחות באות בפני עצמן, חוץ ממנחת נסכים שהיא באה בנוסף לקורבן, ואפשר להביאה גם בפני עצמה. צג. כמות הסולת - כל המנחות שיעורם הוא עשרון סולת, פרט למנחת נסכים ששיעורה משתנה לפי סוג הקורבן, ופרט ללחם הפנים שנעשה מעשרים וארבעה עשרונים, ומנחת שתי הלחם שנעשית משני עשרונים. צד. כמות השמן - כל המנחות טעונות לוג שמן לעשרון סולת, פרט למחנת חביתין שטעונה שלושה לוגי שמן לעשרון, ופרט למנחת נסכים שכמות השמן משתנה לפי סוג הקורבן. צה. כמות הלבונה - כל המנחות טעונות לבונה. שיעור הלבונה הוא קומץ, פרט ללחם הפנים שטעון שני קומצי לבונה. צו. כמה עשרונים - אפשר להביא בחמש המנחות הבאות בנדר או בנדבה, אפשר להביא יותר מעשרון אחד, ואז צריך להביא לכל עשרון לוג שמן, אבל לבונה מספיק קומץ אחד לכמה עשרונים. צז. קמיצה - כל המנחות טעונות קמיצה, חוץ: ממנחת כוהן זכר, מנחת נסכים, שתי הלחם, ולחם הפנים, שאינן טעונות קמיצה. צח. הגשה למזבח - כל המנחות טעונות הגשה למזבח לפני העבודה הנעשית בהם, חוץ ממנחת נסכים, שתי הלחם ולחם הפנים, שאינן טעונות הגשה. צט. תנופה - כל המנחות אינן טעונות תנופה, חוץ ממנחת העומר ומנחת סוטה שטעונות תנופה. ק. הכנת מנחת סולת - א) נותנים מעט שמן בכלי שרת. ב) נותנים את הסולת על השמן. ג) נותנים מעט שמן ובוללים את הסולת והשמן. ד) יוצקים את מה שנשאר מלוג השמן. ה) מפזרים על המנחה גרגרי לבונה. קא. הקטרת מנחת סולת - א) לאחר הכנת המנחה, הכוהן מגיש את המנחה לקרן מערבית דרומית של המזבח. ב) הכוהן מזיז את הלבונה לצד. ג) הכוהן קומץ ונותן את הקומץ לכלי שרת. ד) הכוהן מלקט את הלבונה ומנחה על הקומץ. ה) הכוהן מוליךאת הקומץ והלבונה לראש המזבח. ו) הכוהן מולח את הקומץ ומקטירו. קב. אכילת מנחת סולת - אחרי הקטרת הקומץ, כוהנים זכרים אוכלים את המנחה בעזרה, ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו עד חצות. קג. מנחת מחבת - מנחת מחבת נאפית בכלי שאין לו בית קיבול הנקרא מחבת. קד. הכנת מנחת מחבת - א) נותנים מעט שמן בכלי שרת. ב) נותנים את הסולת על השמן. ג) נותנים עוד שמן ובוללים את הסולת והשמן. ד) שופכים מים פושרים על העיסה. ה) לשים את העיסה. ו) מחלקים את העיסה לעשר חלות ואופים במחבת. קה. מנחת מחבת - פתיתה - אחרי האפיה מקפלים כל חלה לשניים, ואת השניים לארבעה ומפרידים את החתיכות זו מזו. כל חתיכה צריכה להיות בגודל כזית. לפעולת ההפרדה קוראים פתיתה. קו. מנחת מחבת - לבונה - הגשה - א) על הפתיתים יוצקים את שארית השמן מהלוג. ב) מפזרים על הפתיתים גרגירי לבונה. ג) מגישים את המנחה לקרן דרומית מזרחית של המזבח. קח. מנחת מחבת - אכילה אחרי הקטרת הקומץ, כוהנים זכרים אוכלים את המנחה בעזרה, ביום ההקרבה, ובלילה שלאחריו עד חצות. קט. מנחת מרחשת - מנחת מרחשת נאפית בכלי שיש לו בית קיבול הנקרא מרחשת. קי. הכנת מנחת מרחשת - א) נותנים מעט שמן בכלי שרת. ב) נותנים על הסולת שמן. ג) נותנים עוד שמן ובוללים את הסולת והשמן. ד) שופכים מים פושרים על העיסה. ה) לשים את העיסה. ו) מחלקים את העיסה לעשר חלות ואופים במרחשת. קיא. מנחת מרחשת - לבונה והגשה, א) על הפתיתים יוצקים את שארית השמן מהלוג. ב) מפזרים על הפתיתים גרגירי לבונה. ג)מגישים את המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח. קיב. מנחת מרחשת - קמיצה, א) הכוהן מזיז את הלבונה לצד. ב) הכוהן קומץ ונותן את הקומץ לכלי השרת. ג) הכוהן מלקט את הלבונה ומניחה על הקומץ. ד) הכוהן מוליך את הקומץ והלבונה לראש המזבח. ה) הכוהן מולח את המנחה. קיג. מנחת מרחשת - אכילה אחרי הקטרת הקומץ, כוהנים זכרים אוכלים את המנחה בעזרה ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו עד חצות. קיד. מנחת שתי הלחם - בחג השבועות, חובה על הציבור להביא למקדש שני לחמים של חמץ עם שני כבשים לזבח שלמים, ולהניפם יחד. בנוסף לכך מביאים עם הלחמים: שבעה כבשים לעולה, שני אילים לעולה, פר אחד לעולה, שעיר אחד לחטאת. קטו. הכנת שתי הלחם - א) לוקחים סולת מחיטים חדשים שגדלו בארץ, ונותנים בתוך כלי. ב) מוסיפים לכלי מים ולשים שתי חלות, כל חלה מעישרון אחד, עד שנעשות חמץ. ג) אורך כל חלה שבעה טפחים, ורוחבה ארבעה טפחים, בכל זווית יש קרן בגובה טפח. ד) אופים את שתי החלות בתנור שבעזרה, כל חלה נאפית בפני עצמה. קטז. תנופת מנחת שתי הלחם - הכוהן מניף את שני הכבשים ושני הלחמים ביחד, מוליך ומביא לארבע רוחות השמים, מעלה ומוריד. קיז. אכילת שתי הלחם - אחרי הקרבת אימורי הכבשים, הכוהנים אוכלים את שני הלחמים בעזרה עד חצות הלילה. קיח. הכנת מנחת מאפה תנור חלות: א) נותנים את הסולת בכלי. ב) יוצקים את כל הלוג שמן על הסולת. ג) בוללים את הסולת ואת השמן. ד) שופכים מים פושרים על העיסה ולשים. ה) מחלקים את העיסה לעשר חלות. ו) אופים בתנור. קיט. מנחת מאפה תנור - פתיתה: אחרי האפיה מקפלים כל חלה לשתיים, ואת השתיים לארבע, ומפרידים את החתיכה זו מזו. כל חתיכה צריכה להיות בגודל כזית. לפעולת ההפרדה קוראים פתיתה. קכ. מנחת מאפה תנור חלות - לבונה - הגשה: א) מפזרים על הפתיתים גרגירי לבונה. ב) מגישים את המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח. קכא. מנחת מאפה תנור חלות - קמיצה והקטרה: א) הכוהן מזיז את הלבונה לצד. ב) הכוהן קומץ ונותן את הקומץ לכלי שרת. ג) הכוהן מלקט את הלבונה ומניחה על הקומץ. ד) הכוהן מוליך את הקומץ והלבונה לראש המזבח. ה) הכוהן מולח את המנחה ומקטירה. קכב. מנחת מאפה תנור חלות - אכילה: אחרי הקטרת הקומץ כוהנים זכרים אוכלים את המנחה בעזרה, ביום הקרבה ובלילה שלאחריו עד חצות. קכג. מנחת מאפה תנור רקיקין - הכנה: א) נותנים את כל הסולת בכלי. ב) מוסיפים מים פושרים ולשים, שומרים שהעיסה לא תחמיץ. ג) מחלקים כל עישרון סולת לעשר. ד) אופים את הקיקים. ה) אחרי האפייה מביאים לוג שמן לכל עישרון סולת, ומושחים את החלות עד שיכלה השמן. קכד. מנחת מאפה תנור רקיקים - פתיתה ולבונה: אחרי האפייה נוטלים כל חלה ופותתים אותה. כיצד פותתים: כופלים כל חלה לשניים, את השניים כופלים לארבעה וחותכים את החלה במקום הכפל לארבעה חלקים. ממשיכים לפתות עד שיהיה כל חלק בגודל כזית. קכה. מנחת מאפה תנור רקיקים - לבונה - הולכה - הגשה: א) על הפתיתים נותנים קומץ לבונה. ב) מוליכים את המנחה אל הכוהן. ג) הכוהן מוליך את המנחה אל המזבח, ומגיש את הכלי שבתוכו המנחה אל חודה של קרן דרומית מערבית של המזבח. קכו. מנחת מאפה תנור רקיקים - קמיצה: א) הכוהן מזיז את כל הלבונה לצד אחד. ב) הכוהן קומץ ממקום שאין בו לבונה. ג) הקומץ חייב להיות לפחות בכמות של שני זיתים. קכז. מנחת מאפה תנור רקיקים - העלאת הקומץ: א) הכוהן נותן את הקומץ בכלי שרת. ב) הכוהן מלקט את כל הלבונה, ונותנה על הקומץ שבכלי. ג) הכוהן מעלה את הקומץ והלבונה לראש המזבח. קכח. מנחת מאפה תנור רקיקים - הקטרה: א) בראש המזבח הכוהן מולח את הקומץ. ב) מתוך כלי שרת הכוהן נותן את הקומץ על האש שבמערכה הגדולה. קכט. מנחת מאפה תנור רקיקין - אכילת המנחה: א) לאחר הקטרת הקומץ על המזבח, הותרנ המנחה באכילתה. ב) את המנחה אוכלים כוהני בית אב של אותו יום כשהם טהורים. ג) את המנחה אוכלים בעזרה ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו עד חצות. קל. מנחת חביתין - מי מביא: כוהן גדול מביא מנחת חביתין בכל יום, מחצית מהמנחה מקריבים בבוקר, ואת המחצית השנייה מקריבים בין הערביים. קלא. מנחת חביתין - ממה עשויה: למנחת חביתין הכוהן הגדול מביא: עישרון סולת חיטים - 2,488 סמ"ק, שלושה לוגים שמן - 1,035 סמ"ק, קומץ לבונה - 58 סמ"ק. קלב. מנחת חביתין - הבאה והקדשה: הכוהן מביא את הסולת, השמן, והלבונה, כל אחד בפני עצמו, בכלי מתכת הראוי לכלי שרת. הכוהן מקדש באמירה את הסולת, השמן והלבונה, והם מתקדשים בקדושת דמים. קלג. מנחת חביתין - נתינה: הכוהן הגדול נותן את הסולת, השמן, והלבונה, כל אחד מהם בנפרד לכלי שרת, ובכך הם מתקדשים בקדושת הגוף. קלד. מנחת חביתין - חלוקת הסולת והשמן: מחלקים את הסולת לשניים בכלי שמידתו חצי עישרון. כל חצי עישרון מחלקים לשישה חלקים, ומקבלים שניים עשר חלקים של סולת לאפיית שתיים עשרה חלות. את השמן מחלקים לשניים עשר בכלי קודשי שמידתו רביעית. קלה. מנחת חביתין - בלילה וחליטה: נותנים בכלי שרת סולת של כל חלה בפני עצמה. על הסולת נותנים שמן ובוללים. חולטים כל עיסה בתוך מים רותחים. קלו. מנחת חביתין - לישה, אפיה וטיגון: כל עיסה לשים בנפרד. אופים את החלות נעט. אחרי האפיה מטגנים כל חלה בשאר רביעית השמן. קלז. מנחת חביתין - חלוקה ופתיתה: מחלקים כל חלה לשניים, חצי חלה להקרבה בבוקר וחצי חלה להקרבה בין הערביים. כל חלה מקפלים לשניים בלי לחלק. קלח. מנחת חביתין - לבונה והגשה: מניחים את שניים עשר החצאים בכלי שרת אחד, ונותנים עליהם חצי קומץ לבונה. הכוהן מגיש את הכלי עם החלות לקרן דרומית מערבית של המזבח. קלט. מנחת חביתין - העלאה, צליחה והקטרה: הכוהן מוליך את הכלי לראש המזבח ומולח את החלות. הכוהן מקטיר את החלות על אש המערכה. קמ. מנחת חביתין - שבת וטומאה: מנחת חביתין דוחה שבת בלישתה, אפייתה והקרבתה, וכן דוחה טומאת מת. קמא. מנחת חינוך - המביאים: מנחת חינוך מביא כוהן שלא עבד מימיו בבית המקדש ובא לעבוד, כוהן הדיוט שנתמנה לכוהן גדול. קמב. מנחת חינוך - מה מביאים: למנחת חינוך מביאים: סולת חיטים, שמן ולבונה. אפשר להביא ממה שגדל בארץ או ממה שגדל בחוץ לארץ קמג. מנחת חינוך - הכמויות: סולת - עישרון - 2488 סמ"ק. שמן - שלושה לוגין - 1035 סמ"ק. לבונה - קומץ - 58 סמ"ק. קמד. מנחת חינוך - הבאה והקדשה: הכוהן מביא את הסולת, השמן, והלבונה, כל אחד בפני עצמו, בכלי מתכת הראוי לכלי שרת. הכוהן מקדש באמירה את הסולת השמן והלבונה, והם מתקדשים בקדושת דמים. קמה. מנחת חינוך - הכוהן נותן את הסולת, השמן והלבונה, כל אחד מהם בנפרד לכלי שרת, ובכך הם מתקדשים בקדושת הגוף. קמו. מנחת חינוך - חלוקת הסולת והשמן: מחלקים את העישרון סולת לשנים עשר חלקים של סולת לאפיית שתים עשרה חלות. את השלושה לוגים שמן מחלקים לשניים עשר בכלי קודש שמידתו רביעית. קמז. מנחת חינוך - בלילה וחליטה: א) נותנים סולת של כל חלה בפני עצמה בכלי שרת, על הסולת נותנים שמן ובוללים. ב) חולטים כל עיסה בתוך מים רותחים. קמח. מנחת חינוך - לישה אפייה וטיגון: א) כל עיסה לשים בנפרד. ב) אופים את החלות מעט. ג) אחרי האפייה מטגנים מעט כל חלה בשאר רביעית השמן שלה. קמט. מנחת חינוך - פתיתה: כל חלה מקפלים לשניים, ואת השניים לארבעה, ולא מחלקים את החלות. קנ. מנחת חינוך - לבונה: מניחים את שתיים עשרה החלות בכלי שרת אחד, ונותנים עליהם קומץ לבונה. קנא. מנחת חינוך - הגשה: הכוהן מגיש את הכלי עם החלות לקרן דרומית מערבית של המזבח. קנב. מנחת חינוך - העלאה: מליחה והקטרה - הכוהן מוליך את הכלי לראש המזבח, מולח את החלות, ומקטיר אותם על אש המערכה. קנג. מנחת חינוך - שבת וטומאה: לא מקריבים מנחת חינוך בשבת או בטומאה. קנד. מנחת חוטא - מי מביא: מי שהתחייב בקורבן עולה ויורד ואין לו כסף לקנות בהמה לקורבן חטאת, או עוף לחטאת ועוף לעולה, מביא מנחת חוטא. קנה. מנחת חוטא - ממה מביאים וכמה: מביאים עישרון סולת חיטים מהארץ או מחוץ לארץ. עישרון=2488 סמ"ק. קנו. מנחת חוטא - הבאה והקדשה: המקריב מביא את הסולת למקדש בכלי מתכת הראוי לכלי שרת. המקריב מקדיש את העישרון באמירה ובכך הוא מתקדש בקדשות דמים. קנז. מנחת חוטא - נתינה: נותנים את העישרון בכלי שרת ועלדיד כך הוא מתקדש בקדשות הגוף. במנחת חוטא אין שמן ואין לבונה. קנח. מנחת חוטא - הולכה והגשה: מוליכים את המנחה אל הכוהן, הכוהן מוליך את המנחה אל המזבח, ומגיש את הכלי שבתוכו המנחה אל חודה של קרן דרומית מערבית של המזבח. קנט. מנחת חוטא - קמיצה: הכוהן קומץ מהמנחה, הקמיצה נעשית בעמידה בכל מקום בעזרה. קס. מנחת חוטא - כמות הקומץ: הקומץ חייב להיות לפחות בכמות של שני זיתים, פחות מכמות זו הקומץ פסול. קסא. מנחת חוטא - נתינת הקומץ: הכוהן נותן את הקומץ בכלי שרת ומתכוון לקדשו על ידי נתינתו בכלי. אסור שהכלי יהיה על גבי הקרקע. קומץ שנתנו הכוהן בשני כלים אינו קדוש. קסב. מנחת חוטא - העלאה למזבח - מליחה: הכוהן מעלה את הקומץ לראש המזבח ומולח אותו. קסג. מנחת חוטא - הקטרה: נותנים את הקומץ מתוך כלי שרת על האש שבמערכה הגדולה. קסד. מנחת חוטא - אכילת המנחה: לאחר שהקריבו את הקומץ הותרה המנחה באכילה, והיא מתחלקת בין כוהני בית אב של אותו היום. קסה. מנחת חוטא - מקום וזמן האכילה: את המנחה אוכלים בעזרה, ביום ההקרבה ובלילה שאחריו עד חצות. קסו. מנחת חוטא - שבת וטומאה: מנחת חוטא אינה דוחה שבת וטומאה. קסז. מנחת סוטה - מי מביאה: אשה שנסתרה לאחר שבעלה קינא לה, אסורה לבעלה עד שתשתה את מי המרים ותקריב מנחת סוטה. קסח. מנחת סוטה - מה מביאים: למנחה מביאים עישרון קמח שעורים. עישרון: 2488 סמ"ק. קסט. מנחת סוטה - הבאה והקדשה: מביאים את עישרון הקמח לעזרה בכל כלי שרוצים. מקדישים את העישרון באמירה, ובכך הוא מתקדש בקדשות דמים. קע. מנחת סוטה - נתינה: את העישרון של קמח השעורים נותנים בכפיפה מצרית שהוא סל העשוי מנצרים של דקל, ונותנים את הכפיפה על ידי האישה. קעא. מנחת סוטה - שמן ולבונה - כלי שרת: במנחת סוטה אין שמן ולבונה. מעבירים את המנחה מסל הנצרים לכלי שרת. קעב. מנחת סוטה - תנופה: כשהכלי עם המנחה על ידי האשה, הכוהן מניח את ידיו מתחת ידי האשה ויחד מוליכים ומביאים לארבע רוחות השמים למעלה ולמטה. קעג. מנחת סוטה - הגשה: הכוהן מוליך את המנחה אל המזבח, ומגיש את הכלי שבתוכו המנחה אל חודה של קרן דרומית מערבית של המזבח. קעד. מנחת סוטה - קמיצה: הכוהן קומץ מהמנחה, הקמיצה נעשית בעמידה בכל מקום בעזרה. קעה. מנחת סוטה - נתינת הקומץ: הכוהן נותן את הקומץ בכלי שרת ומתכוון לקדשו על ידי נתינתו בכלי. הכלי שבו נותנים את הקומץ אסור שיהיה על גבי הקרקע. קעו. מנחת סוטה - העלאה - מליחה: הכוהן מעלה את הקומץ לראש המזבח ושם הוא מולח אותו. קעז. מנחת סוטה - הקטרה: נותנים את הקומץ מתוך כלי שרת על האש שבמערכה הגדולה. קעח. מנחת סוטה - אכילת המנחה: לאחר שהקריבו את הקומץ הותרה המנחה באכילה והיא מתחלקת בין כוהני בית אב של אותו היום. קעט. מנחת סוטה - מקום וזמן האכילה: את המנחה אוכלים הכוהנים בעזרה, ביום ההקרבה, ובלילה שלאחריו עד חצות. קפ. לחם הפנים - לחם הפנים הוא מנחת ציבור שמביאים כל שבת. את לחם הפנים מכינים מעשרים וארבעה עשרונים. עישרון=2488 סמ"ק. קפא. לחם הפנים - מדידה: הכוהן מודד בכלי מדידה עשרים ואבעה עשרונים, כל עישרון בנפרד, ומצרף ביחד כל שני עשרונים. קפב. לחם הפנים - לישה: לשים במים פושריםשתים עשרה עיסות, כל עיסה בכמות של שני עשרונים סולת. אפשר ללוש גם מחוץ לעזרה. קפג. לחם הפנים - עריכה: עורכים כל עיסה באופן שתהיה אורכה עשרה טפחים, רוחבה חמישה טפחים ועוביה טפח. קפד. לחם הפנים - קיטוף: בגמר העריכה מקטפים את פני הבצק במים. קיטוף הוא החלקת פני הבצק במים. אחרי הקיטוף מכניסים כל עיסה לתבנית. קפה. לחם הפנים - אפיה: אופים את כל שתים עשרה החלות בתנור, כל שתי חלות ביחד. קפו. לחם הפנים - סידור החלות: בשבת, לאחר הקרבת קורבן מוסף, מסירים מעל השולחן את הלחמים שהיו על השולחן משבת שעברה, ומניחים את הלחמים ההחדשים. קפז. לחם הפנים - שולחן הזהב: את הלחמים שהורידו מעל השולחן שבהיכל מניחים על שולחן הזהב שבאולם עד שמקטירים את הבזיכין. קפח. לחם הפנים - הקטרת הבזיכין: שני כוהנים מוליכים לראש המזבח את שני הבזיכין שהיו על השולחן שבהיכל, נותנים עליהם מלח ומקטירים אותם על המערכה השניה של המזבח. קפט. לחם הפנים - אכילה: לאחר הקטרת הבזיכין הכוהנים אוכלים את לחם הפנים בעזרה. קצ. שמירת המקדש - המצווה: מצוות עשה מהתורה על הכוהנים והלוויים לשמור על המקדש, אם ביטלו את השמירה עברו בלא תעשה. קצא. שמירת המקדש - חלוקת השמירה וזמנה: הכוהנים שומרים בשלושה מקומות, והלוויים שומרים בעשרים ואחד מקומות. השמירה כל הלילה. קצב. שמירת המקדש - מקום שמירת הכוהנים: הכוהנים שומרים בבית אבטינס, בבית הניצוץ ובבית המוקד. קצג. שמירת המקדש - מקום שמירת הלוויים: הלוויים שומרים: בחמשת שערי הר הבית, בארבע הפינות הפנימיות של הר הבית, בארבע הפינות החיצוניות של העזרה, מחוץ לחמשת שערי העזרה, בלשכת הקורבן, בלשכת הפרוכת, מאחורי קודש הקודשים. קצד. שמירת המקדש - איזה כוהנים שומרים: בבית אבטינס ובבית הניצוץ שומרים כוהנים מבית אב שלא עובד למחרת, בבית המוקד שומרים כוהנים מבית אב שהגיע זמנו לעבוד למחרת. קצה. שמירת המקדש - כיצד שומרים: השמירה נעשית בעמידה, שומר שהתעייף יכול לשבת. קצו. הפיס - ההגרלה: השכמה - הכוהנים שרוצים להשתתף בהגרלה על תרומת הדשן משכימים לפני עלות השחר, טובלים ולובשים בגדי כהונה לפני שיבא הממונה על ההגרלות. קצז. הפיס - הגעת הממונה: סמוך לעלות השחר מגיע הממונה על ההגרלות, הוא דופק על שערי בית המוקד, הכוהנים פותחים לו, והוא אומר להם: כל מי שטבל יבא להשתתף בהגרלה. קצח. הפיס - מקום ההגרלה - ההגרלה נעשית בבית המוקד בחציו הבנוי בקודש. קצט. הפיס - עמידת הכוהנים: הכוהנים עומדים בעיגול, הממונה נוטל את המצנפת מראשו של אחד מהם וממנו מתחילים את הספירה. הממונה אומר להם להצביע והוא חושב על מספר, מי שהמספר הסתיים בו הוא הזוכה. ר. פתיחת העזרה - אחרי ההגרלה נוטל הממונה את מפתחות העזרה שהיו שמורים כל הלילה בבית המוקד, ופותח את השער הקטן שבין בית המוקד לעזרה. רא. בדיקת העזרה - הממונה נכנס לעזרה ואחריו הכוהנים, הם מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת הולכת למזרח וקבוצה שניה הולכת למערב, הם בודקים את כל העזרה כדי לראות אם כלי המקדש עומדים במקומם. רב. סיום הבדיקה - בסיום הבדיקה שתי הקבוצות נפגשות בלשכת עושי החביתין, כל קבוצה אומרת לשניה שלום, הכל שלום, שלא חסר דבר, ומעמידים שם את עושי החביתין לחמם מים לעשיית החביתין. רג. תרומת הדשן - הזמן: בכל יום תורמים את הדשן זמן מועט לפני עלות השחר, ביום כיפור תורמים מחצות הלילה, וברגלים מהשליש הראשון של הלילה. רד. תרומת הדשן - אזהרה: לפניח שהכוהן שזכה בתרומת הדשן הולך לעבודתו, מזהירים אותו שלא ישכח לקדש ידיו ורגליו לפני שהוא נוגע במחתה. רה. תרומת הדשן - קידוש ידיים ורגליים: מצוות עשה על כל כוהן שבא לעבוד שיקדש ידיו ורגליו מהכיור. כוהן שעבד ולא קידש ידיו ורגליו חייב מיתה בידי שמיים ועבודתו פסולה. רו. תרומת הדשן - כיצד מקדשים ידיים ורגליים: הכוהן פותח את הברז של הכיור, מניח את ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית. הקידוש נעשה בעמידה. רז. תרומת הדשן - מקום הקידוש: הכוהן מקדש את כף ידו עד לפרק, שהוא מקום חיבור כף היד עם היד, ואת כף רגלו עד לקרסול. רח. תרומת הדשן - חציצה: כל החוצץ בטבילה חוצץ בקידוש ידיים ורגליים. רט. תרומת הדשן - המחתה: אחרי שהכוהן קידש ידיו ורגליו הוא לוקח את מחתת הכסף. המחתה מונחת בפינה שבין הכבש למזבח, במערבו של הכבש. רי. תרומת הדשן - החיתוי: הכוהן עולה עם המחתה לראש המזבח, שם הוא מפנה את הגחלים לצדדים, וחותה מלא המחתה מהגחלים שנתאכלו מאברי העולה שבמרכז האש. כמות הגחלים במחתה צריכה להיות לא פחות ממלוא קטמצו של הכוהן. ריא. תרומת הדשן - הירידה מהמזבח: הכוהן יורד מהמזבח עם המחתה, כאשר הוא מגיע לריצפת העזרה הוא פונה לצד צפון, והולך למזרחו של הכבש עד למרחק של עשר אמות. ריב. תרומת הדשן - הנחת הגחלים: במרחק של עשר אמות מדרום הכבש, ושלושה טפחים ממזרח הכבש, הכוהן מניח את הגחלים בערימה אחת על הריצפה. ריג. הורדת הדשן - קידוש: אחרי שהכוהן שתרם את הדשן יורד מהמזבח, רצים הכוהנים לכיור, ומקדשים ידיהם ורגליהם. ריד. הורדת הדשן - עליה: אחרי שהכוהנים קידשו ידיהם ורגליהם, הם נוטלים יעים ומזלגות ועולים לראש המזבח. רטו. הורדת הדשן - סידור האברים: בעזרת המזלגות הכוהנים מזיזים לצידי המזבח את אברי העולות ואימורי הקורבנות שלא התעכלו כל הלילה. אם הצדדים לא מספיקים, מסדרים אותם על הכבש או על גבי הסובב. רטז. הורדת הדשן - התפוח: אחרי שהכוהנים הזיזו לצדדים את האברים שלא התעכלו, הם גורפים בעזרת היעים את הדשן מעל המזבח, ומעלים אותו על גבי התפוח. התפוח הוא ערמה גדולה של דשן הנמצא במרכז המזבח. ריז. הורדת הדשן - דישון המזבח: הכוהנים גורפים את הדשן מהתפוח לתוך כלי גדול הנקרא פסכתר. הכלי מכיל כ-125 ליטר. ריח. הורדת הדשן - את הפסכתר המלא בדשן מורידים מהמזבח. לפסכתר שתי שרשראות, אחת שהכוהן מושך בה כדי להוריד את הפסכתר למטה, ואחת שכוהן אחר אוחז בה מלמעלה, כדי שהפסכתר לא ירד מהר ויתהפך. ריט. הוצאת הדשן - הכוהנים מעבירים את הדשן מתוך הפסכתר לתוך כלים אחרים, ומוציאים אותו מחוץ לעיר למקום הנקרא בית הדשן. רכ. הורדת הדשן - מי מוציא: הוצאת הדשן נעשית ללא הגרלה על ידי כוהנים שאין בהם מום. הכוהנים שמוציאים את הדשן לובשים בגדי כהונה פחותים מבגדי כהונה רגילים. רכא. הורדת הדשן - בית הדשן: בבית הדשן מניחים את הדשן בנחת במקום אחד, במקום שאין מנשבות בו רוחות חזקות ובעלי חיים לא מסתובבים שם. רכב.הורדת הדשן - שלושת הרגלים: בשלושת הרגלים לא מורידים את הדשן מהמזבח, מפני שהוא נוי למזבח, שיראה שהקריבו עליו הרבה קורבנות. רכג. סידור המערכות - הזמן: תרומת הדשן קודמת לסידור עצי המערכה. אם סידרו את עצי המערכה לפני תרומת הדשן צריך לפרק את המערכה. רכד. סידור המערכות - האש: צריך להביא את האש להדלקת המערכה של העצים לפני סידור המערכה. אם סידרו את המערכה לפני הבאת האש, צריך לפרק את המערכה. רכה. סידור המערכות - מי מסדר: הכוהן שזכה בתרומת הדשן, זכה גם בסידור המערכה. רכו. סידור המערכות - העלאת העצים: אחרי שהסירו את האפר מעל המזבח ומקום המערכה נשאר פנוי, התחיל הכוהן שזכה בתרומת הדשן יחד עם כוהנים נוספים להעלות עצים למזבח כדי לסדר את המערכות. רכז. סידור המערכות - העצים: עצי המערכה צריכים להיות חדשים שלא השתמשו בהם, ושלא יהיו בו תולעים. רכח. סידור המערכות - עצים מתולעים: עץ שנמצא בו תולעת, אם העץ לח הוא פסול למזבח, ואם העץ יבש מסירים את מקום התולעת והעץ כשר. רכט. סידור המערכות - סוגי העצים: כל העצים קשורים למערכה, אבל לא מביאים עצי זית וגפן משום ישוב ארץ ישראל. מביאים ענפים מעצי תאנה שאינם נותנים פירות, ומעצי אגוז ואורן ירושלמי, שהם דולקים יפה ואינם מעלים עשן. רל. סידור המערכות - מקום המערכה הגדולה: הכוהן שזכה בתרומת הדשן, מסדר את המערכה הגדולה במזרח המזבח לפני התפוח. רלא. סידור המערכות - סידור המערכה הגדולה: מקרבים את המערכה לתפוח ככל שאפשר, עד שיהיו ראשי גזרי העציםהפנימיים נוגעים בתפוח. רלב. סידור המערכות - החלון: בצד המזרחי של המערכה הגדולה עושים כעין חלון, כדי שהרוח תנשוב שם ותלבה את האש, וכן משאירים רווח בין גזרי העץ כדי שרוח תלבה את האש. רלג. סידור המערכות - סידור המערכה השניה: אחרי סידור המערכה הגדולה, הכוהן מסדר את המערכה השניה. ממערכה זו לוקחים גחלי אש למזבח הפנימי שבהיכל להקטיר עליו את הקטורת. רלד. סידור המערכות - מקום המערכה השניה: מקום המערכה השניה כנגד קרן מערבית דרומית של המזבח, במרחק של ארבע אמות מהקרן כלפי צפון. רלה. סידור המערכות - כמות העצים ביום חול: ביום חול שמים במערכה השניה כמות עצים שיהיו נעשים מהם חמש סאין של גחלים, שהם כארבעים ושניים ליטר, להקטרת הטורת על המזבח הפנימי. רלו. סידור המערכות - כמות העצים בשבת: בשבת שמים במעררכה השניה כמות עצים שיהיו נעשים מהם שמונה סאין של גחלים, שהם כשישים ושישה ליטר, להקטרת הקטורת, ולהקטרת שני בזיכי הלבונה של לחם הפנים. רלז. סידור המערכות - סידור המערכה השלישית: אחרי סידור המערכות מסדרים את המערכה השלישית לקיום האש. מערכה זו אפשר לעשותה בכל מקום במזבח. רלח. סידור המערכות - החזרת האיברים: אחרי סידור המרעכות לוקחים הכוהנים במזלגות את האיברים שלא נתעכלו מאתמול ושאחרי הרמת הדשן הונחו בצידי המזבח, ומחזירים אותם לצידי המערכה הגדולה כדי שישרפו שם. רלט. סידור המערכות - העלאת גזרי העץ: לפני שהציתו את האש במערכות, הכוהן שזכה בתרומת הדשן לוקח שני עצים, אורכו של כל אחד מהם אמה, רוחבו אמה ועוביו כעובי מידת סאה כשהיא מלאה וגדושה - 4 ס"מ.את שני העצים שם הכוהן מעל עצי המערכה הגדולה. רמ. סידור המערכות - הדלקת האש: אחרי העלאת שני גזרי העץ הכוהן מדליק את העצים הדקים שבמערכות. רמא. הפיס השני - ההגרלה השניה: אחרי שהציתו את המערכות באש באים הממונה עם הכוהנים ללשכת הגזית כדי לערוך את ההגרלה השניה. בהגרלה זו זוכים שלושה עשר כוהנים. רמב. הפיס השני - הזכיה של הכוהנים הראשון והשני: הכוהן הראשון שזכה בהגרלה שוחט את קורבן התמיד של שחר. הכוהן השני העומד בצידו מקבל את דם התמיד, מוליכו למזבח וזורק את הדם על המזבח. רמג. הפיס השני - הזכיה של הכוהנים השלישי והרביעי: הכוהן השלישי מדשן את המזבח הפנימי. הכוהן הרביעי מדשן את המנורה. רמד. הפיס השני - הזכיה של הכוהנים החמישי והשישי: הכוהן החמישי מעלה לכבש המזבח את ראש קורבן התמיד ורגלו הימנית. הכוהן השישי מעלה את שתי הרגליים הקדמיות. רמה. הפיס השני - הזכיה של הכוהנים השביעי והשמיני: הכוהן השביעי מעלה לכבש המזבח את העוקץ ואת הרגל השמאלית של קורבן התמיד. הכוהן השמיני מעלה את החזה והגרה. רמו. הפיס השני - הזכיה של הכוהנים התשיעי והעשירי: הכוהן התשיעי מעלה לכבש המזבח את שתי הדפנות של קורבן התמיד. הכוהן העשירי מעלה את הקרביים. רמז. הפיס השני - הזכיה של הכוהנים האחד עשר והשנים עשר: הכוהן האחד עשר מעלה לכבש המזבח את סולת הנסכים. הכוהן השנים עשר מעלה את החביתין. רמח. הפיס השני - הזכיה של הכוהן השלושה עשר: הכוהן השלושה עשר מעלה לכבש המזבח את היין לנסכים. רמט. תמיד של שחר - ראיית השחר: אחרי ההגרלה השניה, הממונה על ההגרלות אומר לכוהנים שיצאו למקום גבוה במקדש ויראו אם הגיע זמן השחיטה, שהוא עלות השחר. רנ. תמיד של שחר - הצופה: כשהגיע זמן עלות השחר הצופה שעלה למקום גבוה במקדש אומר לממונה על ההגרלות: האיר פני כל המזרח. הממונה שואל: האם האור הגיע עד חברון? והצופה עונה: כן. רנא. תמיד של שחר - הבאת הטלה: הממונה אומר לאותם שזכו בעבודת התמיד להביא טלה מלשכת הטלאים. לשכת הטלאים נמצאת בקרן דרומית מערבית של בית המוקד. רנב. תמיד של שחר - הוצאת הכלים: הכוהנים נכנסים ללשכת הכלים ומוציאים משם תשעים ושלושה כלי כסף וכלי זהב. את הכלים מניחים על השולחן העומד בצידו המערבי של כבש המזבח. רנג. תמיד של שחר - השקאת הטלה: משקים את הטלה מים בכוס של זהב כדי שיהיה נוח להפשיט את עורו. רנד. תמיד של שחר - בדיקת הטלה: בודקים את הטלה שאין בו מום, בנוסף לבדיקות שהוא נבדק במשך ארבעה ימים לפני ההקרבה. רנה. תמיד של שחר - הבאת הטלה: הכוהן שזכה בשחיטת התמיד לוקח את הטלה למקום השחיטה בצפון המזבח, אחריו הולכים הכוהנים שזכו בהעלאת האיברים למזבח. במקום השחיטה הם מחכים עד שיפתחו את השער הגדול שבהיכל. רנו. תמיד של שחר - מקום השחיטה: תמיד של שחר נשחט על יד הקרן הצפונית מערבית של המזבח בטבעת השניה. רנז. תמיד של שחר - עקידת הטלה: את צוואר הטלה הכניסו בטבעת. לא היו כופתים את הטלה אלא הכוהנים אוחזים בידיהם את ידיו ורגליו של הטלה, ראשו של הטלה לצד דרום ופניו למערב. רנח. תמיד של שחר - מדשני המזבח והמנורה: שני הכוהנים שזכו בדישון המזבח הפנימי ובדישון המנורה, עומדים מוכנים לעבודתם, כשבידם הטני, הכוז, ושני מפתחות לפתיחת הפתח הקטן שבצפון שער ההיכל. רנט. תמיד של שחר - פתיחת שער ההיכל: מי שפותח את שער ההיכל, נכנס דרך הפתח הקטן שבצפונו של השער ללשכה שלפני ההיכל, ומשם הוא נכנס להיכל, ופותח מבפנים את שער ההיכל. רס. תמיד של שחר - השחיטה: כשהשוחט שומע את קול פתיחת השער הגדול של ההיכל, הוא שוחט את קורבן התמיד. רסא. דישון המזבח הפנימי - כניסה להיכל: כששער ההיכל נפתח, הכוהן שזכה בדישון המזבח הפנימי נכנס להיכל ובידו טני, שהוא כלי קודש מזהב. הטני מכיל כמות של קביים וחצי. קב=1382 סמ"ק. רסב. דישון המזבח הפנימי - סדר הדישון: הכוהן מניח את הטני לפניו על הרצפה, וחופן בידיו את האפר שעל המזבח, ונותן לתוך הטני. רסג. דישון המזבח הפנימי - ניקוי המזבח: אחרי שהכוהן גמר את כל החפינה בידיו,הוא מטאטא במטאטא את שאריות הדשן שנשארו על המזבח לתוך הטני. רסד. דישון המזבח הפנימי - סיום הדישון: בסיום הדישון הכוהן משאיר את הטני בהיכל ויוצא ממנו. רסה. הולכת הדם - אחרי שהכוהן קיבל את הדם במיזרק, הוא מוליך את הדם למזבח בידו הימנית. בסיום ההולכה הכוהן עומד מול הקרן המזרחית צפונית של המזבח. רסו. זריקת הדם - הכוהן זורק זריקה אחת על הקרן המזרחית צפונית של המזבח, מחצי המזבח ולמטה, באופן שהדם יתפשט גם לקרן המזרחית וגם לקרן הצפונית. אחרי כן הכוהן הולך לימינו ובא לקרן מערבית דרומית, וזורק באופן שהדם יתפשט גם לקרן המערבית וגם לקרן הדרומית. רסז. תמיד של שחר - שיירי הדם: לאחר זריקת הדם על המזבח, הכוהן שופך את שיירי הדם על היסוד הדרומי של המזבח. רסח. דישון המנורה - עמידת הכוהן: אחרי זריקת הדם, הכוהן שזכה בדישון המנורה נכנס להיכל, עולה על האבן שלפני המנורה, שבה שלוש מעלות, ובידו כלי זהב ושמו כוז. רסט. דישון המנורה - נרות מזרחיים דולקים - אם שני הנרות המזרחיים של המנורה דולקים, הכוהן מסיר מחמשת הנרות המערביים את השמן הישן ואת הפתילות הישנות, ושם אותם בכוז. רע. דישון והטבת המנורה - נרות מזרחיים כבויים: אם שני הנרות המזרחיים כבו, הכוהן מדליק אותם מהנרות הדולקים, ואחר כך מסיר את השמן והפתילות מחמשת הנרות המערביים. רעא. הטבת המנורה - שמן ופתילות: אחרי דישון חמשת הנרות, הכוהן נותן בכל נר חצי לוג שמן ופתילה חדשה. רעב. הטבת המנורה - פתילות: כל הפתילות שאסור להדליק בהם בשבת, אסור להדליק בהם במנורה. את הפתילות עושים מכותנות בלויות של כוהנים הדיוטים. רעג. הטבת המנורה - הדלקה: הכוהן מושך את הפתילה מנר שדולק, ומדליק ממנה את הפתילה החדשה. רעד. הטבת המנורה - הפסקה: אחרי שהכוהן דישן את חמשת הנרות, הוא מניח את הכוז על המעלה השניה משלוש המעלות שלפני המנורה, ויוצא. רעה. תלית קורבן התמיד - לפני הפשטת העור, נוקבים חור ברגל הקורבן מעל הברך, ותולים אותו בנקב זה. רעו. הפשטת עור הקורבן - מתחילים להפשיט את העור מהרגלים לצד הראש עד החזה. רעז. חיתוך ראש הקורבן - כשמגיעים בהפשטת העור לחזה, חותכים את הראש עם העור שעליו, ונותנים אותו לכוהן שזכה בו להוליכו לכבש המזבח. רעח. חיתוך הרגליים של הקורבן - חותכים את ארבעת הרגליים עד הברך, ונותנים אותם לכוהן שזכה בהם להוליכם לכבש המזבח. רעט. סיום הפשטת עור הקורבן - אחרי חיתוך הרגליים משלימים את הפשטת העור. רפ. הלב - אחרי סיום הפשטת העור, מוציאים את הלב ממקומו, ומוציאים ממנו את דמו. רפא. רגליים קדמיות - חותכים את שתי הרגליים הקדמיות, ונותנים אותם לכוהן שזכה בהם להוליכם לכבש המזבח. רפב. קורבן התמיד - רגל אחורית: חותכים את הרגל הימנית אחורית, ונותנים אותה לכוהן שזכה בהולכת הראש לכבש המזבח. רפג. ניתוח הבטן של קורבן התמיד - אחרי נתינת הרגל הימנית אחורית לכוהן, חותכים את הבטן עד שיתגלו המעיים. רפד. ניתוח קורבן התמיד - החלב: נוטלים את הפדר, שהוא החלב המכסה את הקרב, ונותנים אותו על ראש הקורבן מלמעלה, על מקום השחיטה. רפה. ניתוח קורבן התמיד - קרביים: נוטלים את הקרביים, ונותנים אותם למי שזכה בהם להוליכם לכבש המזבח. רפו. הדחת הכרס - את הקרביים מדיחים במים לפחות שלוש פעמים על שולחנות השיש שבין העמודים. רפז. ניתוח קורבן התמיד - הפרדת הריאה: עם סכין מפרידים את הריאה מהכבד. רפח. ניתוח קורבן התמיד - כבד: מפרידים את אצבע הכבד מהכבד, ואין מזיזים את הכבד ממקומו. רפט. ניתוח קורבן התמיד - חותכים את שומן החזה מראשי הצלעות, ונותנים אותו לכוהן שזכה בו להוליכו לכבש המזבח. רצ. ניתוח קורבן התמיד - דופן ימני: בדופן הימני חותכים עד השידרה, בשידרה עצמה לא נוגעים, וממשיכים לחתוך עד שמגיעים לשתי צלעות רכות. חותכים את הדופן הימני, ונותנים אותו לכוהן שזכה בו להוליכו לכבש המזבח יחד עם הכבד התלוי בו. רצא. ניתוח קורבן התמיד - צוואר וצלעות: חותכים את הצוואר עם הצלעות שבו, כשהקנה, הלב, והריאה תלויים בו, ונותנים אותו לכוהן שזכה בו להוליכו לכבש המזבח. רצב. ניתוח קורבן התמיד - צלעות ושדרה: חותכים את הדופן השמאלי, ומניחים בו שתי צלעות רכות מלמעלה ושתי צלעות רכות מלמטה, ונותנים לכוהן שזכה בו להוליכו לכבש המזבח יחד עם השדרה והטחול. רצג. ניתוח קורבן התמיד - העוקץ: חותכים את העוקץ - הקצה האחורי של הבהמה - ונותנים אותו לכוהן שזכה בו להוליכו לכבש המזבח, יחד עם האליה, אצבע הכבד, שתי הכליות, ושתי הצלעות שמשני הצדדים. רצד. ניתוח קורבן התמיד - רגל: נוטלים את הרגל השמאלית, ונותנים אותה לכוהן שזכה בה להוליכו לכבש המזבח. רצה. הכוהנים המוליכים - הולכת האיברים לכבש המזבח נעשית על ידי הכוהנים שזכו בהגרלה השנייה. רצו. מספר הכוהנים - שישה כוהנים מוליכים את איברי הקורבן לכבש המזבח. רצז. הולכת האיברים לכבש המזבח - הכוהן הראשון: הכוהן הראשון מוליך את הראש ואת הרגל האחורית הימנית. הראש ביד ימינו, החוטם כלפי זרועו, והקרניים בין אצבעותיו, בית השחיטה כלפי מעלה וחלב הבהמה עליה. רצח. הכוהן הראשון - הולכת הרגל: הכוהן מחזיק את הרגל בידו השמאלית, כשהצד החיצון שממנו מפשיטים את העור מונח כלפי חוץ, ומקום החיתוך כלפי פנים. רצט. הולכה לכבש המזבח - הכוהן השני: הכוהן השני מוליך את שתי הרגליים הקדמיות של הקורבן, הרגל הימנית ביד ימינו של הכוהן, והרגל השמאלית בשמאלו של הכוהן, כשהצד החיצון שממנו מפשיטים את העור מונח כלפי חוץ, ומקום החתך כלפי פנים. ש. הולכת העוקץ לכבש - הכוהן השלישי: הכוהן השלישי מוליך את העוקץ ואת הרגל האחורית שמאלית. העוקץ ביד ימין והאליה תלויה ומשתרבבת למטה בין אצבעותיו, ואצבע הכבד ושתי הכליות עם העוקץ. שא. הולכת הרגל לכבש - הכוהן השלישי: את הרגל השמאלית מחזיק הכוהן בשמאלו, כשהצד החיצון שממנו מפשיטים את העור מונח כלפי חוץ, ומקום החתך כלפי פנים. שב. הולכת הקורבן לכבש - הכוהן הרביעי: הכוהן הרביעי מוליך את החזה והגרה, החזה בימינו והגרה בשמאלו, וצלעותיה בין אצבעותיו. שג. הולכה לכבש המזבח - הכוהן החמישי: הכוהן החמישי מוליך את שתי הדפנות, הדופן הימני ביד ימינו של הכוהן, והדופן השמאלי בשמאלו, כשהצד החיצון שממנו מפשיטים את העור מונח כלפי חוץ, ומקום החתך כלפי פנים. שד. הולכה לכבש - הכוהן השישי: הכוהן השישי מוליך את הקרביים כשהם נתונים בבזך, שהיא כף גדולה של זהב, ואת ארבעת כרעי הרגלים המונחים על הקרביים. שה. הולכה לכבש - הכוהן השביעי: הכוהן השביעי מוליך את הסולת למנחת הנסכים. שו. הולכה לכבש המזבח - הכוהן השמיני: הכוהן השמיני מוליך את מנחת החביתין של הכוהן הגדול. שז. הכוהן התשיעי - הכוהן התשיעי מוליך למזבח את היין לנסך. שח. סידור האיברים - הכוהנים המוליכים את איברי התמיד מסדרים אותם על הכבש, מחצי הכבש ולמטה, במערבו. שט. מליחה - מולחים את האיברים המונחים על הכבש. מולחים את הבשר יפה כמו שמולחים בשר לצלי שמולחים את האיבר בכל צדדיו. אם מלח בכל שהוא אפילו בגרגיר מלח אחד, כשר. שי. תפילת הכוהנים - לאחר שהכוהנים מעלים את האיברים לכבש המזבח, הם הולכים להתפלל בלשכת בגזית. שיא. נוסח תפילת הכוהנים בלשכת הגזית - הממונה אומר לכוהנים: ברכו ברכה אחת והם קוראים את ברכת אהבה רבה, עשרת הדברות, פרשיות קריאת שמע, אמת ויציב, רצה, ברכת כוהנים ושים שלום, וכשיגיע זמן "יוצר אור", הם אומרים גם "יוצר אור". שיב. תפילת כוהנים בשבת - בשבת מוסיפים ברכה אחת. אנשי המשמר היוצא אומרים לאנשי המשמר הנכנס: מי ששיכן את שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות. שיג. הפיס השלישי - הממונה אומר לאנשי בית אב של אותו היום: מי שלא הקטיר קטורת מימיו, יבוא להשתתף בהגרלה. הזוכה בהגרלה מקטיר את הקטורת. שיד. הפיס הרביעי - הממונה מכריז שבהגרלה הרביעית רשאים להשתתף גם כוהנים שזכו בעבר בעבודה זו. שטו. הכוהנים שלא זכו - הכוהנים שלא זכו בשום הגרלה פושטים מעליהם את בגדי הכהונהחוץ מהמכנסיים, ומוסרים את בגדי הכהונה לידי הממונים על הלשת הכוהנים. שטז. החזרת הבגדים - הממונים מחזירים את בגדי הכהונה למקומם החלונות. שיז. הקטורת - בזך: הכוהן שזכה בהקטרת הקטורת נוטל כלי מלא קטורת ושמו בזך, הבזך מכוסה בכיסוי. שיח. קטורת - כף: הכוהן שם את הכלי שבו הקטורת בכלי גדול יותר ושמו כף, ומכסה את הכף בבגד קטן. שיט. קטורת - מחתה: הכוהן שזכה במחתה, לוקח מחתה מכסף המכילה ארבעה קבים, ועולה לראש המזבח. קב=1382 סמ"ק. שכ. קטורת - גחלים: בראש המזבח הכוהן נוטל המחתה שלושה קבים של גחליםמהמערכה השניה ויורד. קב=1382 סמ"ק. שכא. קטורת - עירוי הגחלים: הכוהן מערה את הגחלים ממחתת הכס. למחתת הזהב. מחתת הכסף מכילה ארבעה קבים ומחתת הזהב מכילה שלושה קבים, לכן לפעמים מתפזרים גחלים על הרצפה. שכב. קטורת - גחלים שהתפזרו: את הגחלים שהתפזרו על הריצפה בזמן העירוי ממחתת הכסף למחתת הזהב מטאטאים לאמת המים שבעזרה. בשבת כופים עליהם כלי גדול ששמו פסכתר. שכג. קטורת - הוצאת הדשן: כששני הכוהנים שזכו בכף הקטורת ובמחתת הגחלים מתחילים לעלות לאולם. הכוהן שזכה בדישון המזבח הפנימי מוציא מההיכל את הטני שבו הדשן של המזבח הפנימי. שכד. קטורת - גחלים על המזבח: הכוהן שזכה במחתה מניח את הגחלים הערמה על המזבח הפנימי, מפזר אותם על המזבח עם שולי המחתה, משתחווה ויוצא. שכה. קטורת - העברת הקטורת: הכוהן שזכה בקטורת נותן את הכלי עם הקטורת לכוהן שנכנס איתו, וזה שופך את כל הקטורת לחופניו של המקטיר. שכו. הקטרת הקטורת - מלמדים את מקטיר הקטורת שיתחיל לפזר את הקטורת מהצד הרחוק ממני כדי שלא יכווה. שכז. הקטרת הקטורת - הכוהן המקטיר את הקטורת רק אחרי שהממונה אומר לו הקטר. שכח. הקטרת הקטורת - אחרי שהממונה אומר לכוהן להקטיר, כל הכוהנים יוצאים מההיכל ומבין האולם למזבח. שכט. הקטרת הקטורת - הכוהן המקטיר עומד המזרח המזבח, ומפזר את הקטורת ממערב למזרח. כשהבית מתמלא עשן הכוהן משתחווה ויוצא. של. הטבת הנרות - אחרי הקטרת הקטורת, הכוהן שזכה בדישון המנורה נכנס להיכל, והוא מטיב את שני הנרות. שלא. סיום הטבת הנרות - בסיום הטבת הנרות הכוהן נוטל את הכוז מהמעלה שלפני המנורה, משתחווה ויוצא. שלב. השתחווית הכוהנים - אחרי שהכוהנים גמרו את עבודת הקטרת הקטורת ודישון המנורה, באים כל הכוהנים להיכל להשתחוות. אם יש שם כוהן גדול הוא נכנס ראשון. שלג. השתחווית הכוהן הגדול - כשהכוהן הגדול נכנס להשתחוות, שלושה כוהנים אוחזים בו משום כבודו לסיעו ולתומכו. שלד. יציאת הכוהן הגדול - בסיום ההשתחוויה הכוהן הגדול יוצא מההיכל, והסגן מגביה לו את הפרוכת שבפתח האולם. שלה. עמידת הכוהנים - הכוהנים שעבדו בהיכל עומדים על שתיים עשרה המעלות שהיו לפני האולם ובידיהם הכלים שעבדו בהם. שלו. הקטרת האיברים על המזבח - אחרי הקטרת הקטורת וההשתחוויות, הכוהנים שזכו בפיס הרביעי מעלים את איברי קורבן התמיד מהכבש אל המזבח. שלז. הקטרת האיברים על המזבח - הכוהן הראשון: הכוהן הראשון נוטל את הראש בימינו, הפדר נתון עליו, ורגל ימין בשמאלו. שלח. זריקת האיברים - הכוהן עולה בכבש עד סמוך למזבח וזורק את הראש ואת הפדר על אמצע המערכה.